פעם בשנה, בחג השבועות, אנו קוראים את מגילת רות ומספרים את סיפורה של רות המואביה, ובכל שנה מדהים לראות איך הסיפור המקסים הזה נשאר בגדר סיפור בלבד, פולקלור.
בתקופה שבה למדתי בישיבה, למדתי שכל סיפור בתנ"ך צריך ללמוד לעומק, להבין את הרעיון שעומד מאחוריו. הרי ישנם סיפורים רבים בתולדות העם היהודי, ולמה דווקא הסיפור הזה נבחר להיכנס לספר התנ"ך ולהיות סיפורו של חג השבועות? וכך, משנה לשנה הפער בין הנושא המרכזי של הסיפור, לבין היחס שלנו לאותה תופעה בחברה הישראלית רק גדל.
הסיפור של רות הוא סיפור של אישה מרשימה ואמיצה שהחליטה להצטרף לעם היהודי על אף הקשיים והחששות, ומתקבלת על ידי בועז וקהילתו בזרועות פתוחות. הוא מזהה את כוונתה הכנה, את מידותיה הטובות, ואת נכונותה להתקבל לעם קטן שיש לו אמונה ודרך שונים משלה. את תהליך הגיור שלה עברה רות כל הדרך לארץ יהודה בליווי צמוד של נעמי. הוא התחיל בעצם הבחירה באפשרות הזו על פני חזרה לבית אביה, והסתיים אצל בועז שבחן את כנות כוונותיה.
במדינת ישראל בשנת 2023 חיים למעלה מחצי מיליון בני העם היהודי שאינם יהודים על פי ההלכה. בשנה האחרונה כתוצאה מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה הצטרפו עוד 50 אלף שאינם יהודים על פי ההלכה (ע"פ נתונים שאסף ד"ר נתנאל פישר).
מספר נמוך של מתגיירים
אנחנו כל כך אוהבים לדבר על דמוגרפיה, להשוות בין אחוזי הילודה במגזר הערבי והיהודי, ולקרוא מחקרים פסימיים על המצב הדמוגרפי בעוד 30 או 50 שנה. אבל מה לגבי הדמוגרפיה של העם היהודי? רוב העולים החדשים לישראל בשנים האחרונות, אינם יהודים על פי ההלכה. הנתון הזה אמור להפריע לנו לא פחות מנתונים דמוגרפיים אחרים.
רק שבניגוד לאתגרים האחרים, לאתגר הזה יש פתרון. הוא אולי לא יפתור הכל, אבל הוא בהחלט יכול לפתור חלק גדול מהעניין.
בעשרים שנה האחרונות מדינת ישראל הבינה את האתגר, הקימה את ארגון נתיב, פתחה את מסלול הגיור בצה"ל והקימה את מערך הגיור הממלכתי. גוף אחד, רשמי, כפוף למשרד ראש הממשלה, שייתן מענה, תחת פיקוח הלכתי צמוד של הרב הראשי לישראל. אבל, בכל שנה מסיימים הליך גיור רק כ-3,000 מתגיירים חדשים, שהם 0.005% מהפוטנציאל.
הכי קל לבוא ולומר שההלכה לא מאפשרת או שעובדי מערך הגיור לא עושים את עבודתם, אך אין זה נכון. הבעיה המרכזית היא חברתית והאחריות היא על החברה הישראלית כולה, חילונים, דתיים וחרדים. זה מתחיל מהיחס שלנו כלפי המתגיירים - זלזול ("למה בכלל עשית את זה?") וניסיון לערער על התהליך שעברו ("הם לא באמת התגיירו").
היחס הזה נובע בעיקר מבורות וחוסר הכרות עם תהליך הגיור, אבל גם מהתנשאות, הכללה ודעות קדומות כלפי אלה שבחרו להתגייר. בנוסף, הכפפת ראש מערך הגיור שהוא דמות הלכתית שבקיאה וחיה את נושא הגיור, תחת הרב הראשי לישראל, מעקרת את תפקידו מתוכן ומסנדלת את כל העבודה הקשה שכבר נעשית. לרב הראשי יש תחומים רבים לעסוק בהם, הגיור הוא הנושא האחרון שהוא יבחר לעסוק בו. זה נושא שמזמין ביקורת ולחץ ציבורי מכל כיוון, וצריך כתפיים רחבות כדי לעסוק בו. אדם עם כתפיים רחבות לרוב לא ייבחר בבחירות שהקריטריון היחיד בהם הוא קשרים פוליטיים.
הכותב הוא מנהל מערך הגיור הממלכתי לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו