כשהטלפון צלצל עם מספר לא מזוהה, כולנו כאן ב"ישראל היום" היינו עדיין שיכורים מהאירוע "אני ואתה בפארק". הפארק כולו נצבע בדגלי "ישראל היום". 25 אלף איש באו לשיר את שיריך בפארק הירקון, 25 אלף איש השתתפו באירוע שכולו ישראליות, ערכים ונתינה. שרו שירי אריק איינשטין, תרמו למרכז החינוכי "לגעת באופק" על שם אילן רמון ז"ל ונהנו מחסות כל כך ישראלית של עיתון "ישראל יום".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ואתה תמכת. אתה אפשרת לנו לשיר את שיריך. אתה עודדת את טובי האמנים לבוא ולקחת חלק במופע המרהיב הזה. השראתך אפפה אותנו לילות כימים כשעבדנו על האירוע. אבל אנחנו רצינו אותך איתנו, רצינו אותך בפארק. רצינו אותך על הבמה ולו לדקה אחת או שתיים, לנפנוף יד ונשיקה באוויר.
עשית הכול למעננו
ואתה נחבא אל הכלים, משכת בחוטים מרחוק, שלחת עידוד ותמיכה באמצעות רעייתך המקסימה, סימה, עשית הכול למעננו ולמען המפעל הכל-כך חינוכי הזה וכל כך ישראלי. עשית הכול למען הצלחת האירוע של ישראל היום בפארק. אבל נשארת בבית, בשקט ובצניעות שכל כך אפיינו אותך. שמרת על המרחב הפרטי שלך. לא ידענו איך להודות לך על שיריך. היינו באופוריה. השירים התנגנו בלב ובנשמה ואת המנגינה אי אפשר היה להפסיק עוד שעות רבות.
רצינו לומר רק תודה. איך מבטאים את שהלב מרגיש? שלחנו עציץ גדול. מה יותר ישראלי מזה?
ואז – הטלפון צילצל. המספר לא מזוהה. "שלום", אמר קול עמוק שנשמע כמו קולו של אריק איינשטיין, "זו ציפי קורן?", שאל. קפאתי במקומי. יכול להיות שאני חולמת? מישהו מנסה לעבוד עלי בטלפון עם חיקוי? אבל אי אפשר להתבלבל. "אריק???", שאלתי בפליאה גדולה, "במה זכיתי?".
"ואני שואל במה אני זכיתי לקבל עציץ כל כך גדול שלא נכנס אצלי בדלת", שאלת בחזרה ואמרת בצניעות הכל כך אופיינית שלך: "רציתי להודות לך מקרב הלב". איך אפשר להסביר לאיש הזה כמה הוא גדול ומה הוא תרם בשעתיים הללו לעשרות אלפי אנשים שהיו באקסטזה מוחלטת? והוא לא הבין למה עציץ כל כך גדול. אריק, המילים והשירה, ההומור והצחוק יישארו איתנו לנצח צרורים בחיינו, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו