ואהבת לרעך כמוך: מפגש מרגש עם סימה מאתיופיה, 40 שנה אחרי

סימה מרשה הגיעה לישראל מאתיופיה דרך מדבריות סודאן כשהייתה בת 12, בשלהי 1984. הייתי אז מפקד כוחות שלדג בשטח באותו לילה חשוך, כשמטוסי ההרקולס הרעישו את דממת המדבר והעיפו ענני חול עצומים מהולים בריח אדי דלק לעבר קבוצת האנשים ההולכים בצפיפות, בהיסוס ובחשש לעבר הרמפה האחורית של המטוס.

תמונה סוריאליסטית. רצועות סטיקלייט ירוקות תחמו את נתיב ההליכה. פנים המטוס קיבל אותנו באורות אדומים. ישבנו איתם על מזרנים שנפרסו על קרקעית המטוס. הם לבושי בגד קרוע ומעט מטלטלין, ואנו חיילים בבגדים אזרחיים עם משקפות לילה מיוחדות, מכשירי קשר קטנים וכלי נשק מוסווים.

חיבקנו אותם באהבה. התרגשנו מהמעמד. מהזכות להוביל מסע שנראה כמו יציאת מצרים. ראש הממשלה יצחק שמיר, ראש המוסד נחום אדמוני ואנשי הסוכנות היהודית חיכו לנו משתאים ונרגשים כמונו.

חלפו יותר מ־30 שנה ונפגשתי שוב עם סימה, הגננת הנפלאה בגן הילדים ה"רגיל" בלב מרכז שיקום יום, בכפר השיקומי שהקמנו לערן בננו וחבריו ולכל תושבי הנגב הפצועים, הנכים והמוגבלים. לגן של סימה הגיעו בכל בוקר ילדים נפלאים מכל יישובי הדרום, שכבר מגיל שנה למדו לשחק עם ילדים כמו ערן בננו, אלו שקראו להם "מפגרים". ילדים שכל סביבת החיים שלהם שולבה עם פצועים, נכים ומוגבלים.

עדיין חצי מהעם מצוי בתפוצות. עדיין האתגר הגדול לפנינו. למשוך את הדור הצעיר בכל הקהילות בעולם. לטעת בהם גאווה על היותם יהודים, על עצם קיומה של מדינת ישראל. לפעול לקירוב לבבות, לקבל אותם באהבה

פניה של סימה קרנו בעבודתה, עד אותו בוקר שבו ראיתי אותה בוכה. "מה קרה, סימה?", שאלתי. "לא שמעת, דורון? לא שמעת איך היכו ילד אתיופי באשדוד רק בגלל צבע עורו? איך מסרבים לקחת מאיתנו תרומת דם, כאילו אנחנו מצורעים? לא שמעת איך מפלים אותנו?".

חיבקתי אותה בשקט, מנסה להרגיע את סערת הרוחות. אחרי כמה דקות היא אמרה לי: "תביא עוד ילדים כמו ערן לגן שלי. אני יודעת מהי קבלת השונה. אני אלמד אותם מה פירושו של 'ואהבת לרעך כמוך'".

במסע השלישי של חיי זכיתי להיות יו"ר הסוכנות היהודית. לטוס מאדיס אבבה עם 206 עולים מאתיופיה, במסגרת מבצע "צור ישראל". כולם היו לבושים בבגדי חג. כשנחתנו הם שרו התקווה. קיבוץ גלויות נמשך. המפעל הציוני נמשך לאחר 2,000 שנות גלות.

המסע נמשך

עדיין חצי מהעם מצוי בתפוצות. עדיין האתגר הגדול לפנינו. למשוך את הדור הצעיר בכל הקהילות היהודיות בעולם. לטעת בהם גאווה על היותם יהודים. על עצם קיומה של מדינת ישראל. הנס האחד, אין שני. לפעול לקירוב לבבות. לקבל אותם באהבה. לתת לכל אחד מהם הרגשה כאילו על כתפיו מונחות 3,000 שנות היסטוריה יהודית.

הסוכנות היהודית פועלת ב־66 מדינות, עם מערך שליחים ושינשינים של יותר מ־2,000 צעירות וצעירים מסורים, המביאים את סיפורה של מדינת ישראל לכל פינה ברחבי תבל. הסוכנות מפעילה 26 מרכזי קליטה יחד עם משרד העלייה והקליטה ברחבי הארץ, ובכל אחד מהם כ־400 עולים חדשים המגיעים אלינו מכ־40 מדינות שונות - משכילים, מוכשרים, חדורי מוטיבציה להיות חלק מהעם היושב בציון. לבנות כאן את עתידם.

הם שממשיכים את הציווי "לך לך" של אברהם אבינו. מסעם במדינת ישראל נמשך. ללמוד עברית, למצוא תעסוקה מכובדת, לרכוש בית, להתמודד עם יוקר המחיה ופרנסת המשפחה. לחוש רצויים ואהובים, כי אחים אנחנו.

ועיניה הדומעות של סימה מרשה לנגד עיניי, כשהיא אומרת "תביא עוד ילדים כמו ערן לגן שלי. אני אלמד אותם מה פירושו של 'ואהבת לרעך כמוך'".