מיליוני תלמידים למדו במהלך השנים על חוזה המדינה כעל אדם אתאיסט שהתפכח בעקבות פרשת דרייפוס, שדגל בהתבוללות אך הבין לבסוף שיש צורך למקום בטוח ליהודים מהאנטישמיות, הפרעות והשנאה. אך האם כך היה הדבר? בכלל לא בטוח.
ד"ר יצחק וייס, רופא שיניים במקצועו, קרא את ספרו של הרצל "אלטנוילנד", והחליט להתחקות אחר שורשיו של חוזה המדינה. הוא קרא את כתביו של חוזה המדינה וספרים של אלו שהתנגדו לו, וכך הגיע למסקנות מפתיעות – לא רק שהרצל שאף להקים מדינה וריבונות כדבר טכני, אלא שגם רצה להגשים את חזון הנביאים, לא פחות. ד"ר וייס משוכנע שהרצל פעל ממניעים אידיאולוגיים עמוקים – דתיים ותנ"כיים, שנבעו מתוך אמונה בדת היהודית וכתביה.
"בניגוד למה שמקובל לחשוב, הרצל היה מחובר לשורשים היהודיים שלו. אנחנו רואים שהרצל משתמש למשל באותם הביטויים שהרב אלקעלי השתמש בהם בקשר לגאולה ולדרך שבה היא תתרחש, וכך גם גם על הקולקטיביות היהודית ועל כך שמדובר בגאולה שתבוא מתוך התעוררות לאומית", הוא מסביר.
ד"ר וייס מציין כי סבו של הרצל היה יהודי אורתודוקסי שהיה מיודד עם הרב יהודה אלקעלי ונפגש עמו כמה פעמים, ובוודאי הזכיר אותו. מה גם, שהרצל למד בבית ספר יהודי עד גיל 10 ואבא שלו היה יהודי שומר מסורת. להוריו היו מקומות קבועים בבית הכנסת. "בנוסף אנחנו יודעים שהם עודדו אותו בעשייה הציונית שלו ותמכו בו מבחינה כספית כך שהקשר עם הסבא וההורים בהקשר של המסורת היהודית גרם להרצל לעסוק בכך בכתבים שלו ובפעילות שלו".
"היו להרצל מתנגדים רבים, גם מתוך התנועה הציונית, שהאמינו בדרכים שונות ממה שהוא הציג וכתבו נגדו. היו גם כאלו שצחקו וגיחכו על הדברים שהוא כתב. למרות ששנים אחר כך התברר שהיו דברים שהוא צדק בהם והם טעו הם לא התנצלו על דבריהם", מצביע ד"ר וייס על מה שהתרחש בפוליטיקה היהודית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
ארונו של הרצל מובא לישראל // צילום: DIAMOND SAM
המניע של הרצל, אומר ד"ר וייס, אינו כפי שהוא נתפס בציבור. "הדמות שלו נתפסת על ידי הציבור באופן שונה לגמרי ממה שעולה כשמנתחים וקוראים את הספרים, היומנים וכתבי המסעות שהוא כתב. מדובר באיש בעל חזון שהיה מודע לשורשים היהודיים שלו ולא התכחש להם. חשוב להדגיש: אינני רואה בהרצל בעקבות המחקר חרדי עם שטריימל שהוא גם ציוני אדוק, במחקר אני מראה איך העמדות והמשנה שלו היו הרבה יותר עמוקים מבעיית האנטישמיות, כמו שמנסים לתאר את התפיסה שלו על ידי מי שהתנגדו לו".
אמנם מדובר בחוזה המדינה ובדמות חשובה ביותר, אך בכל זאת הוא נפטר לפני יותר ממאה שנה ונדמה שנכתב עליו בלי סוף. מדוע בעצם להוציא כעת ספר חדש על הרצל?
"הדמות של הרצל סולפה על ידי גורמים שונים, כי הם לא קראו את כל הכתבים שלו או שהם הוציאו את הדברים שהוא כתב מהקשרם. הרצל חזה את זה כבר בזמנו. שלושה חודשים אחרי שהספר 'מדינת היהודים' יצא לאור הוא כתב: 'הרבה אנשים אינם קוראים בספר מה שכתוב בו, אלא מה שהם מכניסים בו מהרהורי לבם. התרגלתי לכך שיעוותו את דבריי באופן הכי פחות סביר, וללא ספק כך יהיה גם בפעם הזאת'".
ומה אתה בעצם מנסה להשיג במחקר?
"אני מקווה שמי שיקרא את המחקר יבין את החזון הגדול שהיה להרצל, ושהוא פעל להשיג אותו בהרבה מאמצים. היום, בישראל 2018, זה נראה ברור מאליו, אבל חשוב לזכור שהרצל ואנשים נוספים נלחמו כדי להביא את הדברים לביצוע, ולא רק זה אלא שהם שאפו בחזון שלהם לכך שנהיה אור לגויים וחברת מופת".
הנשיא ריבלין על קברו של הרצל // צילום: אורן בן חקון
בשולי אותו מחקר, רגע לפני שהספר ירד לדפוס, גילה ד"ר וייס פרט אישי מעניין במיוחד. התברר כי אביו, ארתור אברהם וייס, שהיה אמן יודאיקה ונספה בזמן השואה באוושויץ, הכין בשנת 1936 את הפרוכת שעטפה את הארון שבו הובאו לבסוף לקבורה עצמותיו של הרצל, לאחר קום המדינה. "הפרוכת הייתה מעוטרת בסמלים יהודיים: מגן דוד, אריה יהודה ושבעה כוכבים. היא הוברחה לארץ ב-1936 והוצגה בקרן היסוד עד לשנת 1949, אז הביאו את עצמותיו לישראל והוא נקבר בטקס ממלכתי בהר הרצל. זה מאוד מרגש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו