"זה היה מאבק": מדוע עומר ונקרט מסרב שיקראו לו "שורד שבי?"

בריאיון ל"בסלון עם צופית" בערוץ משב, מבית ארגון רבני צהר, פרש עומר ונקרט את מלוא סיפור 505 ימיו בשבי, מרגע החטיפה בצומת רעים, דרך הלינץ' בעזה ו-197 הימים בבידוד מוחלט. לצד תיאור הזוועות הפיזיות - והאמונה.

 "הייתי 197 ימים לבד, ולא הרגשתי לבד לרגע. אני לא יכול להגיד שהרגשתי בודד. הייתי 197 ימים לבד, וזה אומר המון. אני חושב שרק המשפט הזה מסביר המון על מערכת היחסים שלי עם אלוהים", אמר.

לדבריו, ההרגשה הזו ליוותה אותו כבר מן הרגע הראשון. "מהשנייה הראשונה שיצאתי מהמיגונית הרגשתי השגחה עליונה. יש מישהו ששומר עליי - חד משמעית", אמר, וכשתיאר את רגע השחרור הוסיף: "על זה נאמר 'ישועת השם כהרף עין'".

ונקרט סיפר שהאירועים שינו את יחסו ליהדות. "לפני 7 באוקטובר לא הרגשתי מאוד קרוב לדת. הייתי יהודי, האמנתי באלוהים - זה לא היה מקום של אין ישות עליונה, האמנתי שיש - אבל גם האמנתי מאוד בבן אדם לחברו, ולא הייתי מאוד מאוד קרוב", אמר. "ושם זה לא היה רק הרגשה של ישות עליונה, זה היה מהות של יהדות. הרגשתי את זה. כי הסיבה שהייתי שם זה רק על היותי יהודי. ועם זה אני אנצח, עם זה אני אצא".

מאז, אמר, הוא בחר להפוך את זה למרכז חייו. "הסיבה שאני חווה את זה, בגלל משהו אחד, ואני לא אשמיט אותו מחיי, אלא להפך. אני בוחר היום להאדיר את זה בחיי. וזה מאוד שונה ממי שהייתי פעם".

עם זאת, הוא ביקש להבחין בין דת לאמונה. "זה לא בהכרח ממקום שאני מרגיש יותר דתי. יש בי הרבה יותר אמונה, זה ממש מתיישב שם", הסביר. "מבחינת קיום מצוות, יש דברים שבחרתי לעשות ויש דברים שבחרתי לא לעשות. אבל עם זאת, אני בנאדם מאוד מאוד מאמין".

על רקע זה אמר ונקרט שהוא מסרב שיכנו אותו "שורד שבי". "יש לי בעיה עם המילה שורד", אמר. "זה לא היה הישרדות, זה היה מאבק ומלחמה, וניצחתי - לא שרדתי. אני לא מוכן להגיד ששרדתי את השבי". הוא קישר זאת לרגע השחרור, כשאמו צעקה: "אתה מנצח, אתה מנצח". וגם ככה הרגשתי. הרגשתי שניצחתי".

את דרכו חזרה לחיים סיכם בארבע מילים: "כששואלים אותי לתמצת את השיקום שלי, זה יהיה ביטחון, משמעות, אהבה וזיכרון". הזיכרון, הסביר, הוא היסוד שעליו נשען הכול: זיכרון החוויה האישית, האנשים שאיבד - בהם חבריו קים דמתי ועידו ברוך, שלהם הקדיש את הריאיון - ומי שבזכותם שב. "אם קים, עידו וסבא שלי לא הולכים מאחוריי לכל מקום, אין משמעות למה שאני עושה. אם אני לא אזכור שהסיבה שאני פה היא חיילי צה"ל והחברים שלי שנלחמו עליי 505 ימים ללא הפסקה, אין משמעות למה שאני עושה, זה ריק מתוכן".