"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"זה היה מאבק": מדוע עומר ונקרט מסרב שיקראו לו "שורד שבי?"

עומר ונקרט פרש את מלוא סיפור 505 ימיו בעזה, ולצד הזוועות הפיזיות נגע גם בצד האמוני • הקשר שנרקם בשבי עם אלוהים, השינוי שעבר ב-7 באוקטובר, ולמה הוא מסרב שיקראו לו "שורד": "ניצחתי, לא שרדתי"

,עודכן
0השמעה
עומר ונקרט בכיכר החטופים. צילום: גדעון מרקוביץ'

בריאיון ל"בסלון עם צופית" בערוץ משב, מבית ארגון רבני צהר, פרש עומר ונקרט את מלוא סיפור 505 ימיו בשבי, מרגע החטיפה בצומת רעים, דרך הלינץ' בעזה ו-197 הימים בבידוד מוחלט. לצד תיאור הזוועות הפיזיות - והאמונה.

"הייתי 197 ימים לבד, ולא הרגשתי לבד לרגע. אני לא יכול להגיד שהרגשתי בודד. הייתי 197 ימים לבד, וזה אומר המון. אני חושב שרק המשפט הזה מסביר המון על מערכת היחסים שלי עם אלוהים", אמר.

לדבריו, ההרגשה הזו ליוותה אותו כבר מן הרגע הראשון. "מהשנייה הראשונה שיצאתי מהמיגונית הרגשתי השגחה עליונה. יש מישהו ששומר עליי - חד משמעית", אמר, וכשתיאר את רגע השחרור הוסיף: "על זה נאמר 'ישועת השם כהרף עין'".

עומר ונקרט בדרכו לבית החולים,צילום: אי.פי

ונקרט סיפר שהאירועים שינו את יחסו ליהדות. "לפני 7 באוקטובר לא הרגשתי מאוד קרוב לדת. הייתי יהודי, האמנתי באלוהים - זה לא היה מקום של אין ישות עליונה, האמנתי שיש - אבל גם האמנתי מאוד בבן אדם לחברו, ולא הייתי מאוד מאוד קרוב", אמר. "ושם זה לא היה רק הרגשה של ישות עליונה, זה היה מהות של יהדות. הרגשתי את זה. כי הסיבה שהייתי שם זה רק על היותי יהודי. ועם זה אני אנצח, עם זה אני אצא".

מאז, אמר, הוא בחר להפוך את זה למרכז חייו. "הסיבה שאני חווה את זה, בגלל משהו אחד, ואני לא אשמיט אותו מחיי, אלא להפך. אני בוחר היום להאדיר את זה בחיי. וזה מאוד שונה ממי שהייתי פעם".

עומר ונקרט בבית החולים בילינסון עם משפחתו,צילום: חיים צח / לע"מ, אבי אוחיון / לע"מ

עם זאת, הוא ביקש להבחין בין דת לאמונה. "זה לא בהכרח ממקום שאני מרגיש יותר דתי. יש בי הרבה יותר אמונה, זה ממש מתיישב שם", הסביר. "מבחינת קיום מצוות, יש דברים שבחרתי לעשות ויש דברים שבחרתי לא לעשות. אבל עם זאת, אני בנאדם מאוד מאוד מאמין".

על רקע זה אמר ונקרט שהוא מסרב שיכנו אותו "שורד שבי". "יש לי בעיה עם המילה שורד", אמר. "זה לא היה הישרדות, זה היה מאבק ומלחמה, וניצחתי - לא שרדתי. אני לא מוכן להגיד ששרדתי את השבי". הוא קישר זאת לרגע השחרור, כשאמו צעקה: "אתה מנצח, אתה מנצח". וגם ככה הרגשתי. הרגשתי שניצחתי".

את דרכו חזרה לחיים סיכם בארבע מילים: "כששואלים אותי לתמצת את השיקום שלי, זה יהיה ביטחון, משמעות, אהבה וזיכרון". הזיכרון, הסביר, הוא היסוד שעליו נשען הכול: זיכרון החוויה האישית, האנשים שאיבד - בהם חבריו קים דמתי ועידו ברוך, שלהם הקדיש את הריאיון - ומי שבזכותם שב. "אם קים, עידו וסבא שלי לא הולכים מאחוריי לכל מקום, אין משמעות למה שאני עושה. אם אני לא אזכור שהסיבה שאני פה היא חיילי צה"ל והחברים שלי שנלחמו עליי 505 ימים ללא הפסקה, אין משמעות למה שאני עושה, זה ריק מתוכן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר