סדרת הדוקו ריאליטי של FOR Real! בר ואליאב הציפה שוב את אחד הנושאים מעוררי המחלוקת ביותר בעולם המערבי - הפלות עוברים. מחד, יש שקובעים כי גם הפלה היא סוג של "רצח" מבחינה ערכית ומוסרית, ומנגד פעילי זכויות נשים וארגונים פמיניסטיים טוענים שכל עוד העובר לא נולד, הוא חלק מגופה של האישה וזכותה המלאה להחליט ולקבוע האם היא רוצה להמשיך את תהליך ההיריון או לבטלו.
ומהי עמדתה של תורת ישראל בסוגיית ההפלה? בניגוד לדימוי הרווח, ההלכה אינה מציגה תשובה אחת חד־משמעית, אלא מתמודדת עם שורה של מצבים מורכבים שמעוררים דיון הלכתי ומוסרי. בין המקרים הנידונים: צעירה לא נשואה שנכנסה להיריון; אישה שאינה מסוגלת לגדל את הילד והמשך ההיריון עלול לגרום לה מצוקה קשה; היריון שבו העובר סובל ממומים משמעותיים או חשד גבוה לתסמונות קשות כגון תסמונת דאון, אוטיזם או פיגור עמוק; היריון שנוצר מחוץ לנישואין, לרבות מקרים של גילוי עריות, שבהם עלול להיוולד ממזר; נשים שנכנסו להיריון לא מתוכנן ואינן רוצות ילדים נוספים או ילדים כלל; וכן מקרים של היריון בעקבות אונס.
מהו מעמדו ההלכתי של העובר? הסוגיה שלפנינו כוללת בתוכה שאלה מרכזית שתשליך על העיסוק בכל השאלות האלו: מהו היחס לעובר? האם הוא נחשב לאדם חי? אינו נחשב לאדם או שמא מדובר במציאות ביניים שיש בה היבטים סותרים. חלק מההיבטים הללו כוללים שאלות גם על השלב בהריון בו נמצאת האישה, שהרי בשלבים הראשוניים העובר אפילו לא קיבל את צורתו של אדם. מנגד, ישנם שלבים בהם העובר כבר מהווה למעשה אדם קטן המצוי ברחם אמו.
עובר המסכן את אימו. אחד הכללים המרכזיים בהם ההלכה ברורה מלכתחילה, מתייחס למצב שבו צריך לבחור בין חיי האישה לחיי העובר. למשל, סיטואציה שבה עצם ההיריון יהרוג את האישה, או אם קיים סיכון לחיי האם בעת הלידה בשל סיבוכים.
בנקודה זו ההלכה ברורה לחלוטין: כל עוד העובר לא נולד, חיי האישה קודמים לו בצורה גורפת. כבר נפסק בתלמוד במסכת אוהלות (ז', ו'): "האישה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמין לחייו". כמובן פסיקה כזו מצריכה התייעצות של רופאים ופוסקי הלכה, ואנו באופן טבעי רק סוקרים את הנושא לצורך העיוני שבו.
איך ההלכה מתייחסת מלכתחילה לעובר? שורה של דינים הלכתיים שנקבעו כבר בימי התלמוד, מאפשרים להבין כיצד ראו חז"ל את מעמדו של העובר. על פי הדינים האלו, עובר אינו יורש את אביו ולא נחשב לבעל תביעה על הירושה. לכן, אם יש יורש אחר הרי שהוא יירש לבדו.
כמו כן, אדם שפגע באישה בהריון והביא להפלה לא יישפט בבית דין על רצח. מנגד, נאסר על פי ההלכה היהודית לפגוע בעובר ולהפילו, קרי לא ראו בו חלק אינטגרלי מהאם. מכאן שלעובר, על פי ההלכה היהודית, יש מעין מעמד ביניים. אמנם הוא לא נחשב כאדם חי, אך גם לא כגורם שאין לו מעמד בפני עצמו.
גישות שונות בהלכה: מאיסור רציחה ועד הפלה עקיפה
בניגוד לעמדת הכנסייה הקתולית, שקובעת איסור להפיל בכל מצב, ביהדות קיימות גישות שונות שנגזרות מההגדרה המדויקת של מעמד העובר.
הפלה היא נגזרת של איסור רציחה. נכון, אמנם עובר עדיין לא נחשב לאדם חי, אבל איסור ההפלה הוא נגזרת של איסור רצח. התורה רואה בחיי האדם ערך עליון. הוא אינו חל על העובר בשלמותו, אך זהו היחס הנכון מבחינה עקרונית.
עמדה זו מתחזקת, כיוון של על פי ההלכה יהודי שהורג עובר אינו חייב במיתה. מנגד, טוענת הגישה המחמירה שלא יתכן שמה שאסור לכל העולם כחלק משבע מצוות בני נח יהיה משהו שדינו יהיה קל בקרב יהודים. בעמדה זו דוגלים רבים מפוסקי ההלכה, ולפיה המקרה היחיד שמאפשר הפלה הוא מקרה שבו העובר מסכן את האם. בשאר המקרים - עובר חולה, פגוע, תוצאת אונס או גילוי עריות, ממזר ועוד - אסור יהיה להפיל.
חלק מאיסור אוננות. מטרת זרעו של גבר היא להביא ילדים לעולם. לכן איסור האוננות, הוצאת זרע לבטלה, נחשב לחמור ביהדות, כיוון שמדובר במעשה המנוגד לתכלית העמוקה שיש בזרעו של אדם פרייה ורבייה. משום כך, טוענת גישה זו כי הריגת עובר היא גם יצירת מציאות של אוננות, משום שאם העובר ימות, זרעו של הגבר לא מילא את תפקידו. למעשה, מבחינה זו הפלה תהיה אף חמורה מאוננות סתמית, כיוון שכבר החל תהליך חיובי עם הזרע.
עם זאת, יש הבדל קריטי בין עמדה זו לעמדה הקודמת, כיוון שאין אנו עוסקים ברצח במקרה של הפלה. כך נוצר פתח להתיר הפלות במקרים שבהם העובר חולה מאוד או יהיה ממזר.
אסור להשחית את העולם. גישה מקלה עוד יותר רואה באיסור הפלת עובר נגזרת מהאיסור התורני של השחתה וחבלה של העולם. עך פי התפיסה, הקב"ה ברא עולם במיוחד עבורנו ואסור לנו להרוס אותו. על פי גישה זו מתרחבות מאוד המציאויות בהן תותר הפלה, שהרי מותר לכרות איבר של אדם כשזה מסכן את הגוף כולו או פוגע בו.
תפיסה דומה שפותחת שער להיתרים רחבים יותר, סוברת שהאיסור בהפלה נוצר מעצם הצו האלוקי לפרות ולרבות. הפלה מבחינה זו סותרת את המצווה האלוקית, אלא שלפי הגישה הזו יהיה מותר גם כן לעשות הפלות במקרים של צורך בריאותי משמעותי של האם או העובר.
הפלה עקיפה. חשוב לציין, כי בכל המקרים בהם תותר הפלה יעדיף הפוסק הפלה עקיפה ככל שניתן ולא הריגה ישירה - קרי הפלה על ידי תרופות או זריקות ולא על ידי פגיעה פיזית בעובר על ידי ניתוח.
גילו של העובר
נקודה נוספת שיש לה השפעה דרמטית על שאלת איסור הפלה או התרתה, קשורה לשלב בהריון בו נמצאת היולדת. כאן מתברר שיש הבדל משמעותי מאוד בין השלב הראשוני בהריון לשלבים מתקדמים יותר, שבהם העובר יותר ויותר נתפס כאדם חי.
עד היום ה-40 להריון. על פי ההלכה עד היום ה-40 להריון אין עדיין ניכרים אברי העובר והוא עדיין לא התחיל את שלב קיומו כאדם. לכן, על פי רוב הדעות ביהדות יהיה מותר לבצע הפלה כדי למנוע בעיות רפואיות ובריאותיות קשות מהאם והעובר.
מהיום הארבעים עד סוף החודש השלישי. עד שלושה חודשים, רוב הנשים עדיין לא נראות ככאלו שנכנסו להריון. לכן, עדיין יש דעות רבות שמאפשרות הפלה מסיבות חריגות. הנימוק לכך הוא שהעובר נחשב כבר כקיים וככזה שיש איסור להפילו רק מסוף חודש זה ואילך. חשוב לציין, שאף על פי שאין לדעות רבות איסור תורני להפיל, הרי שקיים איסור כזה מדברי חכמים וזה יבוטל במקרים של צורך משמעותי.
חודש שלישי עד חודש שביעי. במהלך חודשים אלו כבר ניכר שיש בבטנה של האישה עובר, אך הוא עדיין לא יכול להתקיים בלעדי הרחם של אימו. כלומר, העובר בשלב שבו הוא כבר חי, אך אלו חיים חלקיים.
לכן, לגישות לפיהן הפלה היא נגזרת של איסור רציחה, בשלבים אלו היא תהיה אסורה לחלוטין כיוון שהעובר כבר חי. לדעות אחרות, הרואות בהפלה נגזרת של איסור השחתה וחבלה או נגזרת של איסורים קלים יותר, עדיין יש פתח לאפשר הפלה במקרי צורך חשוב. לאחר החודש השביעי יש לברר את השאלה עם פוסק הלכה גדול.
סיטואציות שאינן קשורות בהתקדמות העובר
"דעת האם תיטרף עליה והיא תשתגע". ציינו כבר שההלכה אינה מקלה ראש בהפלות, והשאלה המרכזית נוגעת רק לבסיס האיסור. ישנם מצבים שבהם ייטו כל הפוסקים כמעט, ללא קשר לתפיסתם את האיסור, להקל על האישה. מדובר במציאות שבה ההיריון יוביל למצב של התקף פסיכוטי ומחלת נפש של האישה. במקרה כזה, שכמובן ייקבע בהתייעצות עם רופאים, שפיותה של האישה גוברת, מהסיבה שעל פי ההלכה מחלת נפש היא מציאות מסכנת חיים.
העיקרון הזה פותח אפשרויות הקלה גדולה יותר בקרב הדעות שלא רואות בהפלה נגזרת של איסור רצח. לדעות אלו במצבי צער גדולים לאם או לעובר הפלה תותר, לפחות עד החודש השביעי. אם צעירה או אישה נשואה שהרו מאיימות להתאבד אם לא תותר להם הפלה, הותר לסייע להן להפיל והטעם ברור - פיקוח נפש.
ממזר, הורים עניים ונערה לא נשואה. שני המקרים האלו קשים מבחינה הלכתית, שהרי אין נימוקים רפואיים אמיתיים לאפשר הפלה. לכן, במקרה של אישה שבגדה בבעלה יהיה קשה מאוד להתיר ובמקרה של צעירה ככל הנראה שלא יימצא היתר. הדבר יהיה דומה גם במקרה של קושי כלכלי, גם אז אין לכאורה סיבה שמאפשרת הפלה.
הריון משאינו יהודי. גם כאן הפלה תיאסר, שהרי אין כאן שום סכנה ממשית לא לאם ולא לעובר.
דילול עוברים. הריון מרובה עוברים שמסכן את האם או את כל העוברים, הרי שמותר לדלל את חלקם ועדיף לעשות זאת לפני היום ה-40.
הריון חוץ רחמי. הריון מסוג זה מסכן את האישה ומותר להפיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו