חג סוכות הוא המתנה של חודש תשרי

בימים אלו אנו מגיעים אל חג הסוכות – חג יחיד במינו שנקרא בתורה “זמן שמחתנו”.

כבר בשמו נרמז עומקו: מדוע דווקא חג זה הוא זמן של שמחה יתרה? כדי להבין זאת, עלינו להיכנס אל הסוכה עצמה ולצאת למסע קצר אל לב חודש תשרי.

“בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים” – מצווה התורה. וחכמינו פירשו: “תשבו כעין תדורו”, כלומר – לא רק לשבת לרגע, אלא לגור ממש. לאכול, לישון ולהעביר את חיי היומיום אל תוך מבנה דקיק שסככו חדיר ורוח נושבת בו.

זו אינה בקשה מובנת מאליה. הרי רוב השנה אנו משקיעים בבנייה ובביטחון – קירות, דלתות, מערכות הגנה. נדמה לנו שהביטחון טמון בשליטה ובחומר.

ואז מגיע חג הסוכות ומזמין אותנו שבוע שלם לחיות בארעיות, ולגלות שהביטחון האמיתי אינו נובע מקירות, אלא מהאמונה.

בראש השנה אנו מכריזים: “מלוך על כל העולם כולו בכבודך” – יש מלך לעולם, יד מכוונת, ואיננו לבד. ביום הכיפורים אנו מגלים שגם לנו כוח והשפעה: “ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזֵרה”. האדם אינו חסר אונים, אך גם אינו כל־יכול.

ואז בא חג הסוכות – השיעור השלישי במסע. אחרי היראה והאחריות, מגיעה השמחה. “ושמחת בחגך… והיית אך שמח.” השמחה אינה נובעת משפע חומרי, אלא דווקא מן הפשטות, מן הישיבה בצל הסכך, מן הידיעה שאנחנו נתונים בידיים טובות.

השנה האחרונה המחישה לכולנו עד כמה חיינו שבריריים. אבל חג הסוכות אינו בא להפחיד, אלא להרגיע. הוא מזכיר שאפשר לחיות מתוך אמונה, אחווה וערבות הדדית – ולמצוא שמחה שאינה תלויה במצב החיצוני.

זו מתנתו של חודש תשרי: ראש השנה מזכיר את מלכות שמים, יום הכיפורים את כוחו של האדם, וסוכות מחבר ביניהם – לגלות ביטחון פנימי הנובע מאמונה עמוקה. ומתוך כך, לשמוח באמת.