אחי הצעיר נמצא בעזה. שוב. הילדים שלו לא חווים את החופש הגדול כמו ילדים אחרים. אבא שלהם רחוק, אין השנה מספיק ים ובריכה עבורם, אין מספיק קומזיצים ליליים ואוהלים בגינה, כי אין מספיק אבא. אבא עם מדים, שומר עליהם ועל הבית, אבל לא איתם.
פרשת שופטים מספרת על מעמד מיוחד שמתרחש רגע לפני שעם ישראל יוצא למלחמת רשות, מלחמה שאליה הוא בוחר לצאת, ואינו מחויב. מעמד של חיזוק, שבו הכהן הגדול מכנס את הלוחמים ונואם בפניהם, כדי לחזק אותם, כדי להפיח בהם רוח לחימה ואחדות. רבים אוהבים לצטט את "הפטורים", את אותם השלושה שנשלחים הביתה מן המלחמה: מי שהתארס ולא התחתן, מי שבנה בית ולא זכה לחנוך אותו, ומי שמפחד מאימת הקרב.
אבל רגע לפני שמגיעים למי שחוזרים הביתה, באותו הנאום, הכהן מזכיר ללוחמים שהם לא לבד, כי "ה' אלוהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם". כלומר, עם ישראל יוצא להילחם כשהוא מרים עיניים לשמיים. הלוחמים מאמינים שיש להם כוח צבאי, אבל גם חיזוק משמיים. מדובר באנשים יראי שמים, שיודעים גם לאחוז בנשק, שיודעים גם לצאת מביתם כדי להגן על משפחותיהם. אין פה חלוקה בין חברת הלומדים, וחברת הנלחמים, אלא מדובר באותו עם ישראל כולו. לוחמים ששומעים דברי חיזוק מהכהן הגדול, ולאחר מכן יוצאים להלחם כשהם מאמינים בבורא עולם.
זאת ועוד, במלחמת מצווה, הכהן אינו משחרר אף אחד מן הלוחמים. כולם יוצאים כאיש אחד, בלי הנחות. עם ישראל זקוק לכל לוחמיו, כדי לאפשר למי שנלחמים כבר ימים ארוכים - לשוב הביתה.
הרבנית חמוטל שובל היא מנהלת כולל דעה במדרשת או"ת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו