במוצאי שבת הקרובה, ערב תשעה באב, ישבו מתפללים רבים על הרצפה בבתי הכנסת, האורות יהיו כבויים, ולאור נרות יקראו את מגילת איכה - מגילת החורבן, שמתארת את חורבן בתי המקדש לפני אלפיים שנה. מגילה קורעת לב שמתארת בפרטים את מה שקרה לעם היהודי כשאיבד ריבונות, כשנקרע מעל הארץ הזו, וכשראה את מרכז חייו הרוחניים עולה באש.
כמה שעות לפני כן, יקראו בבתי הכנסת בשבת את פרשת דברים. הפרשה שפותחת את חומש דברים ואת נאום חייו של משה רבנו. רגע לפני שהוא מעביר את ההנהגה ליהושע בן נון, הוא עומד לפני עם ישראל, מזכיר להם את מה שקרה להם במדבר במשך 40 שנה, ומדריך אותם לעתיד.
כמו מגילת איכה, גם משה רבנו מדבר על העבר בלי לייפות אותו. הוא מסתכל אחורה בכנות וביושר, ומספר איפה במסע הארוך במדבר היו כשלונות, ואיפה נחלו הצלחות. משה מבין שכדי ללמוד לעתיד, צריך להיזכר בעבר, גם בחלקים הקשים שלו.
ב-1997 פורסם בכתב עת פסיכולוגי מחקר בשם "המבט הוורוד". לפי המחקר אנחנו נוטים להסתכל על אירועים שקרו בעבר בצורה "ורודה". ארבעה פסיכולוגים בדקו ומצאו, שאנחנו זוכרים אירועים מורכבים בצורה חיובית הרבה יותר מכפי שהיו.
היכולת האנושית לשכוח את הרע טובה אולי להתמודדות אישית או משפחתית, עם חופשה מורכבת או אירוע נקודתי שלא הלך כפי שציפינו, אבל כך לא מנהיגים אומה. משה מלמד אותנו שכדי להצליח כעם, צריך לדעת איפה טעינו, מה עשינו לא טוב. מתי חשבנו שאנחנו מסוגלים לעמוד מול כל אויב, מול כל אתגר, ונכשלנו.
עם צריך לעשות תחקירים, לדעת מה לא עבד, כדי לתקן. אי אפשר לגדול ולצמוח בלי להתמודד ביושר עם כשלונות. אלפיים שנה אחרי החורבן אנחנו נדרשים להסתכל לעבר בעיניים, ללמוד ממנו. לתקן את הכשלים שהובילו אותנו לראות את בית המקדש בוער, ואת עם ישראל מוּבל לגלוּת.
תשעה באב לא מבקש מאיתנו רק להתאבל על העבר, אלא לוודא שלא ניפול באותם כשלים שוב. משה רבנו עומד מול עם ישראל, ומשמיע באוזניהם דברים שלא בטוח שקל לשמוע, אבל בטוח שחשוב. כדי לקום מחורבן, מהרס, ממשבר - צריך להביט לו בעיניים. לספר את מה שהוביל לחורבן, כדי שלא יקרה שוב.
הרבנית חמוטל שובל היא מנהלת "כולל דעה" במדרשת או"ת לינדנבאום, מבית "אור תורה סטון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו