מתי אומרים תודה על נס? מתי עוצרים כדי להכיר בגודל המעמד שבו נכחנו, כדי להודות על מה שהיה? בפרשה עמוסת הדרמות שלנו, פרקת חקת, אין רגע דל: משה מכה בסלע במקום לדבר אליו, כדי להוציא מים מן הסלע. עם ישראל נפרד ממרים, ולאחר מכן מאהרון. משה מתמודד עם מלכים שונים לקראת הכניסה לארץ, מגיפה פורצת בעם, ובין שלל המאורעות - מתחבאת שירת הבאר.
לא מפורסמת כמו שירת הים, או שירת דבורה, וקצרה הרבה יותר: שלושה פסוקים קצרים על באר. בפרשה בה עם ישראל צמא למים, ולפי המדרש המחסור קשור למותה של מרים, עוצר עם ישראל ושר שיר תודה על הבאר.
עם ישראל נודד במדבר במשך שנים. אחד הצרכים הכי מורכבים במדבר הוא מים. החום, האבק, והחיפוש המתמיד אחרי מי שתיה מלווים את עם ישראל לאורך השנים, ומסמל, במידה רבה, את הקשר של העם לאלוקיו.
בפרשה שלנו עם ישראל אומר שירה, תפילת הודיה על כך שלא צמאו למים כל ארבעים שנות המסע. המדרש מסביר את המילים "אז ישיר ישראל": "אמרו שירה לפני הקב"ה על הנס, ושבחו להקב"ה על הטובות שעשה להם על ידי הבאר: מן תחילה ועד סוף".
המילים "אז ישיר משה", זורקות אותנו עשרות שנים אחורה, אל שירת הים שהם שרו רגע אחרי שנבקע להם הים. ופה, בשלושה פסוקים קצרים, הם עוצרים שוב לשיר ומודים על המים. עם ישראל ניצב בקצה המדבר לפני הכניסה לארץ, הם כבר עם הפנים קדימה, אל ארץ ישראל, והם לא שוכחים לומר תודה על הבאר.
קשה לעצור ולומר תודה כשחווים נס, קשה להתבונן ולחשוב "מה היה יכול להיות אם". לפעמים אנחנו כל כך רגילים לטוב שיש לנו, שכשקורה לנו נס, אנחנו לא תמיד רואים אותו.
עם ישראל עבר בחודש האחרון מלחמה קשה וגם ראה ניסים גלויים. כל מי שהרים את העיניים למראה אלפי היירוטים, הבין כמה גדול הנס. ראייה מפוכחת מתאבלת על עשרים ושמונה הנפגעים בנפש ומאות הבתים שנפגעו, מייחלת לחזרת החטופים ולניצחון בחזיתות האחרות, אך מסוגלת בו בעת, להודות על הטילים שלא נפלו, על היירוטים המדויקים, ועל כוחות הביטחון שחגו בשמים מעלינו.
אמירת תודה דורשת מאיתנו להרים את העיניים, להסתכל על התמונה הגדולה של המאורעות ההיסטוריים. בני ישראל נעמדו רגע לפני הכניסה לארץ להודות על המים, גם אנחנו צריכים להודות על ההצלה.
הרבנית חמוטל שובל היא מנהלת "כולל דעה" במדרשת או"ת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו