השבוע איבדנו עוד שלושה לוחמי גבעתי, והלב של כולנו נקרע. ההורים והחברים מספרים על שלושתם, אופק ליאור ועומר, שהיו מוכנים לתת את הכל בשביל המדינה, בשביל עם ישראל כולו. הם לא נלחמים עבורם, הם היו נציגים שלנו. הם שמו את עצמם בצד עבורנו, הם שליחי הציבור שלנו.
גם הכהנים של עם ישראל הם שליחי ציבור. יש להם תפקידים מיוחדים, מעמד מיוחד, והם אפילו מברכים אותנו, עם ישראל, בברכת כהנים מדי בוקר. מה נותן להם את הכוח לברך? ומי בעצם מברך את הקהל בתפילה – הכהנים או הקב"ה דרכם?
בפרשת השבוע, פרשת "נשא" מופיעה ברכת כהנים. הטקסט ידוע ומתנגן כמעט מאליו - "יְבָרֶכְךָ֥ ה' וְיִשְׁמְרֶֽךָ; יָאֵ֨ר ה' פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂ֨א ה' פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם". מיד לאחר שלושת הפסוקים המיוחדים, מופיע פסוק נוסף, "וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרֲכֵֽם:" – אז מי מברך, הכהנים או הקב"ה?
המדרש מסביר שהברכה לא תלויה בכהנים לבדם. הם לא יכולים להחליט שאינם רוצים לברך מישהו בקהל, או לבחור שלא לברך את עם ישראל בזמנים מסוימים. אלא, הקב"ה בעצמו אומר "אני אברך את עמי". הכהנים הם צינור לברכה, הם אלה שנבחרו כדי לברך, אך הברכה לא תלויה בהם, הם המוציאים אותה לפועל.
המנגנון עובד בצורה דו צדדית: עם ישראל תומך בכהנים שלו, מקבל עליו את מרותם, מכבד אותם ודואג להם. הכהנים מצידם, מברכים את עם ישראל, דואגים לו ועובדים בשבילו.
כל חייל שמסתער בקרב הוא חלק מאיתנו, הוא שליח שלנו. הוא לא נמצא שם עבור עצמו, אלא הוא מייצג את עם ישראל. עלינו לדאוג לחיילים שלנו, בסדיר ובמילואים, ולוודא שהעם נמצא יחד מאחוריהם. מי ייתן שהברכה תשרה על כל חיילי צה"ל, השליחים הנאמנים של כולנו.
הרבנית חמוטל שובל היא מנהלת "כולל דעה" במדרשת או"ת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו