הגיע הזמן לבחון מחדש כיצד נכון וראוי לחגוג את ל"ג בעומר

אם נערוך משאל רחוב: "מתי נוהגים להישאר ערים כל הלילה?" כנראה שהתשובה הנפוצה תהיה ל"ג בעומר ולא תיקון ליל שבועות, וזאת לאור מנהג חגיגת המדורות בל"ג בעומר עד השעות הקטנות של הלילה. אך ליום הזה מסורת קדומה יותר, הרואה בו את היום שבו פסקה המגפה הקטלנית שהמיתה עשרים וארבעה אלף תלמידים של רבי עקיבא "על שלא נהגו כבוד זה בזה".

מנהג המדורות, שהתפתח רק אחרי המאה ה-16 לציון הילולת רבי שמעון בר יוחאי, נועד לסמל את אור התורה שגילה. אולם כיום המנהג התפשט והתרחב "כמו שריפה ביום חמסין" – הרבה מעבר לכוונה המקורית. וכך, המנהג המאוחר יוצא כנגד הערך הקדום והעמוק יותר, המבקש לציין יום זה כיום מודעות ליחסים ראויים בין אדם לחברו.

אירועי המדורות ענקיים שבאים כדי לציין את הילולת הצדיק, הפכו למטרד וסכנה ממשית ומזיקים לבריאותם של כמיליון בני אדם הנמצאים בקבוצת סיכון מידית לנזקי המדורות (הערכה נמוכה לפי מספרם באוכלוסייה של קשישים, נשים בהריון, פעוטות ובעלי מחלות ריאה). הסתירה הזו מחייבת אותנו לחשבון נפש עמוק.

לא זו בלבד, אלא שאיננו מסתפקים בשריפת עצים בלבד. בדומה לסיפור על רשב"י שיצא מהמערה והחל שורף בעיניו כל מה שנקרה בדרכו, גם היום במקומות רבים שורפים יחד עם העצים מכל הבא ליד: צמיגים, מזרונים ישנים, תרסיסים וחפצים נוספים, הפולטים לאוויר חומרים מסרטנים המזיקים לכלל האוכלוסייה ולא רק לקבוצות סיכון.

זיהום האוויר בל"ג בעומר חריג באופן קיצוני. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה ודו"ח BDO משנת 2021, ביום זה נרשמות רמות זיהום הגבוהות עד פי 18 מהממוצע היומי. הנזק הכלכלי-סביבתי למשק נאמד בכ-43 מיליון שקלים, והעשן הנפלט שקול לפליטות מ-70 אלף כלי רכב הנוסעים במשך שנה שלמה. העשן מכיל גזים מזיקים התורמים להתחממות הגלובלית ולשינויי האקלים.

רק לפני שבועיים, ביום הזיכרון, חווינו שריפה אדירה שכילתה למעלה מ-20,000 דונם בהרי ירושלים. נציב הכבאות העריך שהשריפה לא הוצתה בכוונה, אלא נגרמה על ידי מטיילים וכתוצאה מתנאי השרב, היובש והרוחות יצאה משליטה. חשוב לזכור שהקיץ האחרון היה החם ביותר מאז החלו המדידות, ואנו צפויים לקיץ שישבור את השיא הזה.

לא רק הנזק הסביבתי מטריד, אלא גם ההשלכות החברתיות. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעות של חרם חברתי – ילדים שאינם מוזמנים לחגוג עם חבריהם את ל"ג בעומר. האם זוהי הדרך לציין את היום שבו פסקה מגיפה שבאה בשל חוסר כבוד הדדי?

לחזור למהות – אור רוחני במקום אש מזיקה

הגיע הזמן לבחון מחדש כיצד נכון וראוי לחגוג את ל"ג בעומר. האם איננו מצווים לשמור על בריאות הזולת ועל העולם שהופקד בידינו? המדורות כפי שאנו חוגגים כיום יצאו מפרופורציה והתרחקו מתורתו של רשב"י והתיקון שבא בעקבותיו.

אור תורתו של רשב"י בא להאיר, לחבר ולתקן – לא לקלקל. נוכל לציין את ל"ג בעומר בדרכים חלופיות: בלימוד תורת רשב"י, במפגשים חברתיים מאחדים, בטיולים בטבע, בפעילויות לילדים שמדגישות אחדות וכבוד הדדי, או באמצעות מדורה סמלית אחת קהילתית במקום ריבוי מדורות פרטיות.

כיהודים מאמינים, עלינו לזכור את הערך העליון של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ואת החובה להיות אור לגויים גם בשמירה על הסביבה. לא ייתכן שנמשיך להדליק עשרות אלפי מדורות מזהמות בשם המסורת, כשאנו יודעים את מחירן הכבד בבריאות, בסביבה ובחברה.

הבה נפיץ את אורו הרוחני של רשב"י בדרכים מאירות באמת, כאלו המכבדות את בריאות הזולת ואת העולם שהפקיד בידינו בורא עולם – זוהי המסורת האמיתית של ל"ג בעומר, זוהי התשובה האמיתית למגיפה שפגעה בתלמידי רבי עקיבא.

הדס ילינק היא מרצה לקיימות ויהדות במכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן בחיפה.