עיקרה של פרשת תזריע-מצורע מתחלק לשני חלקים מרכזיים, אשר במבט ראשוני קשה לראות ביניהם קשר. חלקה הראשון עוסק בדיני יולדת זכר ונקבה, ובו מפורטים דיני הטומאה והטהרה של היולדת, הקורבנות שעליה להביא למקדש וכן מצוות ברית מילה. בחלק השני מופיעים בהרחבה דיני צרעת וסוגיה השונים. בטרם ניגע במשמעויות וביסוד של דינים, נתעכב על מיקומן של שתי הפרשות הללו בתורה.
השבוע עברנו את חצי התורה, עם המעבר מפרשת שמיני לתזריע-מצורע. בגמרא במסכת קידושין מובא כי האות ו' במילה גיחון (ויקרא יא') היא בדיוק חצי התורה באותיות. דעה אחרת מציינת שהמילים "דרש דרש" (ויקרא י') מהוות בדיוק את החצי של התורה במילים. שני החצאים הללו הם בפרשת שמיני, וכי למרות שיש עוד דרכים לציין את אמצע התורה וכן פתרונות יצירתיים ליישוב הסתירות בין שיטות החישוב השונות, נראה בכל זאת כי כל אותם "החצאים" הללו נמצאים באמצעו של חומש ויקרא, החומש האמצעי. בנוסף, כמעט תמיד, כלל הפרשיות האלה נקראות בבית הכנסת בחודש ניסן - החודש האמצעי.
השבוע נכחתי במסיבת יום הולדת של חבר שחוגג את גיל 60. בזוהר הקדוש רק יום ההולדת של גיל זה מקבלת משמעות דתית, ואף יש עניין לציין אותו עם סעודת מצווה המכונה "סעודת כרת". שם זה נובע מאמרת חז"ל בגמרא כי אדם שנפטר מן העולם בטרם גיל 60 - אולי יש בזה עונש מאלוקים, וכי לאחר גיל זה האדם יוצא מדין כרת. רובנו מאחלים לקרובים לנו "עד מאה ועשרים" בבריאות טובה, ובמובן יום הולדת 60 מהווה את אמצע הדרך.
צירוף הדברים מזמין אותנו לחשוב על משמעות החצי. בצחות הדעת שמעתי פעם הסבר יפה לשאלה מי הוא חכם? בפרקי אבות, שהתחלנו לומר מחדש בשבת שעברה, התשובה היא - הרואה את הנולד. חכם זהו אדם שיכול לצפות את העתיד, היינו שהאדם יכול לפעול בעתיד על בסיס הידע שיש ברשותו בהווה והיכולת שלו לשער מה יהיה על בסיס של העכשיו. הרעיון הזה מוכר לנו היטב היום עם המצאות כמו יישומי GPS. אפליקצית וויז למשל, יודעת לחזות מה יהיה המצב בדרכים בעוד כך וכך זמן משום שהיא ניזונה במידע בזמן אמת ובכך מצליחה לנבא את זמן הגעתנו כמעט כל פעם במדויק – או אם תרצו: לראות את הנולד.
שמעתי פעם שאת המילה "חכם" צריך לקרוא כראשי תיבות - חצי כוס מלאה. אדם חכם הוא אדם שמרגיל את עצמו לראות את הטוב ולהתמקד בחצי הכוס המלאה גם בתוך סיטואציות מורכבות. לחכ"ם יש עין טובה, ואין זה אומר שהוא מכחיש את המציאות הסבוכה, אלא שהוא מעדיף להתמקד בדברים החיוביים שסובבים אותו כדבר טוב לו וטוב לנפשו.
אם נחזור לפרשתנו, אדם חכם הוא זה שרואה לא רק את המצב החיצוני - הנגע, הטומאה והקושי שנלווה אליהם - אלא מבין שזהו שלב בדרך, ולא סוף פסוק. הצרעת אינה עונש סופי או מוחלט אלא תמרור שמכוון את האדם לתשובה ולתיקון. גם תהליך ההיטהרות של היולדת הוא עדות לכך שאחרי קושי (כאב הלידה) מגיעה הבשלות, הלידה וההתחדשות.
בזמן בית המקדש יולדת הייתה צריכה להביא קרבן חטאת, ומשיבה הגמרא במסכת נדה (לא) שהיולדת צריכה כפרה שמא בזמן צער הלידה היא נשבעה שלא תלד יותר - ואף ששבועה זו לא חלה היא צריכה כפרה. הכלי יקר מפרש שהכפרה היא משום שאולי האישה, לאור סבלה, הטיחה דברים כלפי מעלה ואמרה שאין לה שום צורך בהריון. מנקודת מבטה הקושי באותם רגעים הוא עצום ואין יכולת לראות קדימה, את הנולד, אלא שלפי האמת – היא בעיצומו של תהליך ונמצאת באמצע הדרך.
כאשר אדם נגוע בנגע, או כאשר יולדת באמצע ימי טומאתה, קל להתייאש. אך התורה מלמדת אותנו שאמצע הדרך איננו סוף הדרך. יש תהליך: ימים של טומאה ואחריהם ימים של טהרה. כלומר, המצב הזמני אינו יעד סופי. במקום להתמקד רק בנגע ובטומאה, התורה מציעה מבט של תיקון והזדמנות. עצם קיומו של תהליך טהרה מעיד ש"יש למה לצפות".
את המחשבה הזו אני נושא עמי בשבוע מיוחד זה, שבו חגגנו את יום העצמאות. במדינה היקרה שלנו ישנם הרבה קשיים ומורכבויות, אך יחד עם זה יש בה כל כך הרבה טוב. יש בה אנשים מדהימים, נוער מדהים, אנו עדים מדי יום לגבורה ולמסירות נפש של חיילים וחיילות בחזית, ושל אזרחים שתורמים ותומכים בעורף. יש כל כך הרבה טוב מסביב, כך שאני בוחר להיות אזרח חכ"ם ולראות במדינה את חצי הכוס המלאה.
הרב ד"ר שמעון רפורט הוא מרצה בחוג לתנ"ך ואנגלית במכללה האקדמית לחינוך שאנן בחיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו