צום עשרה בטבת החל היום (שישי), הוא מהמיוחדים שבצומות. לעולם לא יפול צום ביום שישי חוץ מצום עשרה בטבת. חכמינו אמרו כי הצום הזה כל כך מיוחד שאפילו אם היה חל בשבת היינו צמים אותו בשבת, שכן הנביא אומר עליו את המילים: "בעצם היום הזה".

אבל המיוחדות המשמעותית יותר שלו היא כי בנגוד ליום תשעה באב בו חרב בית המקדש, או שבעה עשר (י"ז) בתמוז בו נפרצו חומות ירושלים והאויבים שצרו עליה במשך זמן ממושך החלו לחדור אליה - אירועים שכל מי שחי באותם ימים חש אותם על בשרו באופן בולט ומוחשי - הרי שביום עשרה בטבת כמעט ולא קרה כלום.

העם לא חש סכנה, חיי היום יום נמשכו כרגיל

סביר להניח שרבים מתושבי העיר ירושלים אפילו לא היו מודעים למתחולל מסביבה. מה קרה שם? ביום הזה החל המצור על ירושלים שהסתיים בחורבנה כשנתיים וחצי לאחר מכן. מדוע יום תחילתו של מצור ראוי להיחרת בדברי ימי האומה לדורות עולם? משל למה הדבר דומה, משפחה שאבלה על הסתלקות אביה או אימה ברור שהיום הקשה מכל הוא יום הפטירה, אף אחד לא יציין את יום כניסת ההורה לבית החולים או אפילו את יום גלוי המחלה בבדיקה שגרתית של רופא, שכן לאלה אין כל חשיבות עכשיו. מה שמעסיק אותנו הוא הגעגוע, החסר הכיסופים לחיבוק שלא קיים יותר.

כשעוסקים בבית המקדש וחורבן האומה לפני אלפי שנים אף אחד לא באמת יכול לחוות אבלות וגעגוע למה שמעולם לא הכיר ולא ידע. ההתבוננות שלנו באירועי העבר נועדה בעיקרה ללמוד ממנה לעתיד ולהווה שלנו. כאן יש משמעות מרכזית לאבחון המחלה בעודה באיבה. כשהבית חרב ממש כמו במחלה שכבר התפרצה עם גרורותיה לכל עבר זה כבר מאוחר, אבל כאשר מזהים את סימיניה הראשונים של המחלה שם עוד ניתן לטפל ולעזור. זהו יום המצור. העם ברובו לא חש כל סכנה מוחשית, חיי היום יום נמשכו כרגיל, ילדים הלכו לבית הספר, הורים לעבודה, המסעדות ובתי הקפה שקקו חיים והכל היה נראה כרגיל, לכאורה. מסביב התחיל השעון של המחלה לתקתק. האוייב מתחיל להקיף אותנו מסביב. רק בעבור זמן נתחיל להרגיש את התוצאות.

להתבונן בתהליכים בטרם יתעצמו

זה היה נכון אז ,זה נכון גם היום. כאשר רקבון פנימי מתחיל לפשות בתוכנו, ניתן לדחות כל סימפטום בהסבר אחר. פה זה קיצוני משמאל פה זה מימין. תופעות של שנאה פנימית שאוצר המילים בו היא מזינה את עצמה קשה להוציא מהפה ולהעלותו על הכתב. האשמות הדדיות של בגידה ונטישה וכולי הם רק סימפטומים של מחלה פנימית שמתחילה לקנן בנו ובשלביה הראשונים היא כמעט ולא מפריעה לנו, ממש כמו המצור. כשממדי התופעה יהפכו למפלצתיים ובלתי ניתנים לשליטה זה עלול להיות מאוחר מדי.

זהו יום עשרה בטבת, הקורא לנו להתבונן בתהליכים בטרם יתעצמו, להעניק להם את הטיפול בעצם היום הזה, גם כאשר הוא חל ביום שישי או בשבת - כי את המחלה הזו צריך להרוג באיבה בטרם תצליח לכלות כל חלקה טובה. צום קל ומשמעותי.

הרב הוא דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני צהר ורב העיר שוהם