לחיות עם הקורונה: החיסונים הם לא חזות הכל

סימני הבלימה בתחלואה ניכרים. כאשר מסתכלים על לוח המחוונים (דשבורד) של משרד הבריאות, אשר זמין לכולם באינטרנט, חשוב להבחין בכמה משתנים ולא רק במספר המאומתים. קצב ההכפלה של מספר החולים, שעמד על כל עשרה ימים לאורך כמה שבועות, נשבר בשבוע האחרון; מקדם ההדבקה, שכבר הגיע לכ-1.4, ירד מתחת ל-1.2; גם קצב עליית מספר החולים הקשים התמתן (בעיקר בקרב גילי 60 ומעלה). כמובן, עדיין מדובר בנתונים עגומים למדי - אך יש כאן שינוי מגמה מעודד.

אין ספק שלחיסונים, כולל החיסון השלישי, יש תפקיד משמעותי בשינוי. מספיק להסתכל בגרף המשווה את שיעור התחלואה הקשה ל-100 אלף איש בקרב מחוסנים ובקרב לא מחוסנים, כדי לראות את ההשפעה האדירה שרק מעמיקה והולכת עם החיסון השלישי. אחרי תקופה ארוכה אנחנו רואים עלייה גם במספר מקבלי חיסון ראשון, כמה אלפים ליום - נתון שבהחלט מראה על שינוי באווירה.

לאחר חודשים של כמעט אדישות, סוף-סוף יש תחושה של דחיפות באוויר. שוב רואים את ההתחסנות בכיכרות הערים, בשילוב ידיים עם הרשויות המקומיות ועם החברה האזרחית. אל לנו לקבל זאת כמובן מאליו. למרות הקולות הרועשים של מתנגדי החיסונים, רוב החברה הישראלית עדיין רואה בחיסונים אקט של סולידריות.

אך חיסונים לא יכולים להיות חזות הכל. דרוש שילוב של כל המרכיבים הרב-מערכתיים שאנו כבר מכירים היטב: מסיכות, היגיינה, תו ירוק, הימנעות מהתקהלויות על פי תו סגול וכן שילוב החברה האזרחית והרשויות המקומיות כבעלות תפקיד משמעותי ביותר בתחום הבריאות, כולל שמירה על הלכידות הקהילתית.

זה הזמן לחזק את מערכת הבריאות, שמתוחה עד קצה גבול יכולתה: משירותי בריאות הציבור, שעושים מלאכת קודש הממוקדת קודם כל במניעת תחלואה וקידום בריאות; דרך המערכת הקהילתית של קופות החולים; ועד מערך בתי החולים. לא היינו צריכים לחכות לפנדמיה כדי לקרוא באופן ברור לחיזוק מערכת הבריאות על כל מרכיביה, אבל אם הגענו עד הלום, חייבים להמשיך ולקרוא שוב לחיזוק מערכת הבריאות, כמו גם מערכות ציבוריות אחרות כרווחה וחינוך. עכשיו זה הזמן.

הפנדמיה, אשר ממשיכה לשמש מראה לחברה שלנו, מראה לנו מה צריכים להיות סדרי העדיפות, ועד כמה למערכות הציבוריות יש חשיבות אדירה בשמירה על המרקם החברתי שלנו. אם אנחנו מצליחים לעשות זאת בתחום החיסונים, חייבים לשנות סדרי עדיפות ולעשות זאת גם בהיבטים הרחבים יותר של בריאות הציבור.

זאת ההזדמנות שלנו, וזאת, בעיניי, המשמעות האמיתית של לחיות עם הקורונה - לא מתוך פסיביות, אלא תוך כדי יציאה אקטיבית לקידום הבריאות של כולנו, מתוך תפיסה של "בריאות בכל מדיניות" ואינטגרציה בין כל המשתנים המשפיעים על הבריאות.

* הכותב הוא ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וראש תוכנית מדיניות בריאות במרכז טאוב.