המשימה: לחיות עם הקורונה

אנחנו נכנסים לשלב חדש של הפנדמיה:ללמוד לחיות לצדהקורונה. לא ממקום של אדישות, להפך! יש הרבה דברים שניתן לעשות בעת הזאת: להגביר את קצב ההתחסנות (כן - גם של ילדים. בננו הצעיר בן ה־14 חוסן במנה שנייה לפני שבוע, מדובר בחיסוןיעיל ובטוח וכבר יש מידע רב שהצטבר), לשמור על כללי היגיינה (כן - גם לעטות מסיכות כשאתם בתנאים צפופים, אפילו בחוץ ואפילו אם זה לא בהכרח בתקנות), לקיים פעילויות כמה שיותר בחוץ, ובכלל לנהוג על פי ההיגיון, גם אם זה עדיין לא התבסס בתקנות או חוקים. מי שלא חייבלנסוע לחו"ל- יש הרבה חופשות אפשריות בקיץ, טיולים בנופים קסומים ואפשרויות רבות לפעילויות.

אבל באופן עמוק יותר, חייבים להיישיר מבט לציבור ולומר: אנחנו נמשיך לחיות עם הקורונה מכאן ואילך. הנגיף לא עומד להיעלם, אלא פשוט להשתלב יחד עם נגיפי נשימה שונים. ההבדל המשמעותי הוא שבניגוד לגלים הקודמים, יש בידינו כעת חיסון יעיל ובטוח. זאת הסיבה המרכזית להבדל ביניהם ובין ההתפרצות כעת, שמתקיימת בה הדבקה משמעותית עם זן הדלתא, שמידבק באופן משמעותי יותר מזנים קודמים. בחודש ינואר האחרון נפטרו בישראל יותר מאלף איש, כאשר וריאנט אלפא (אז כונה הווריאנט הבריטי) החל להתפשט בקצב מהיר ב־50% מהנגיף המקורי.

כעת שוב וריאנט חדש נמצא בקרבנו. הוא החל להתפשט כאן עוד בחודש אפריל. אך בעוד בתחילת הדרך מערכת הבריאות הצליחה להכיל את הנגיף, הוא החל בהדרגה להתפשט יותר ויותר, עד שכיום הוא אחראי לכ־90% ממקרי ההדבקה החדשים. אך רמת ההתחסנות הגבוהה מביאה לכך שאין אנחנו רואים את העלייה המקבילה במספר המקרים הקשים ובמקרי התמותה, מה שמאפשר לנו יותר מרווח בנקיטת האמצעים להתמודדות. קריסת מערכת הבריאות לא נראית כעת על הפרק, אך מאידך הדבר לא אומר שנוכל להישאר אדישים ופסיביים. באמצעות הגברת החיסונים ושמירה על הכללים, כולל בהקשר של נתב"ג, ניתן למנוע מקרי תחלואה רבים אשר בסוף גם ימנעו מקרי תחלואה קשים, אשפוז ואף מוות.

שם המשחק כעת הוא אינטגרציה בין חלקי המערכת, לפעול ברמה המיידית אך גם לקחת את הזמן ולהתכונן להמשך: מערכת החינוך, התחבורה, הכלכלה, המשפט ועוד - לכולן תפקיד מרכזי במוכנות לשגרה ולחירום בתחום הבריאות, שהיא חלק מהביטחון הלאומי שלנו.

טוב עשה ראש הממשלה נפתלי בנט שמינה את הפרויקטור רוני נומה לרכז את העבודה הרבה והיסודית הנדרשת ליישום תקנות הבריאות הבינלאומיות בהקשר של הכניסות לישראל: מהאוויר, מהיבשה והים. עבודה רבה נעשתה מאז יישום תקנות הבריאות הבינלאומיות שישראל קיבלה עליה בשנת 2007, אך הרבה מעבודת המטה לא יושמה בסופו של דבר בגלל חוסר אינטגרציה בין משרדים וחוסר בהקצאת משאבים וכוח אדם נדרשים. הפערים החברתיים והכלכליים לא נעלמים עם החיסונים, ומערכת הבריאות המורעבת גם היא מחייבת תשומת לב. אם נפעל נכון בכל הרמות: האישית, המשפחתית, הקהילתית, החברה האזרחית, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה - נצליח להתמודד הרבה יותר טוב עם הקורונה וגם לשנות באופן מבני נושאים רבים הדורשים תיקון, לקראת העתיד של "הנורמלי החדש".

הכותב הוא ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב וראש תוכנית מדיניות בריאות במרכז טאוב.