יוסף נרצח בחניית ביתו: "עצמו עיניים ואפשרו את מסע ההרג"

 "רשלנות רפואית קשה ומתמשכת, כשלים בטיפול הנפשי, הימנעות מטיפול בניגוד להוראות משרד הבריאות ועצימת עיניים של פסיכיאטרים אפשרו והובילו למסע ההרג של מטופל הנפש בעל ההיסטוריה האלימה שרצח את אבינו". כך טוענת משפחתו של נרצח בתביעת רשלנות רפואית, שלטענתה היא חסרת תקדים במערכת הבריאות בישראל, שהוגשה השבוע.

את התביעה, הנחשפת כאן לראשונה, הגישו ארבעת ילדיו ואלמנתו של יוסף שמילוביץ, בן 67 במותו, שנרצח בדקירות סכין ב-30 ביוני 2019 בחניית ביתו בקריית מוצקין על ידי מטופל נפש שהיה מוכר למערכת הפסיכיאטרית. נגד מטופל הנפש הוגש כתב אישום בגין רצח וניסיון רצח של אדם נוסף, אך באוגוסט 2020 קבע בית המשפט כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין והורה על אשפוזו למשך 25 שנים בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "שער מנשה".

התביעה הוגשה נגד משרד הבריאות, בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "מעלה הכרמל" בטירת כרמל, שבו היה מאושפז המטופל, קופת חולים כללית, שבמסגרתה טופל על ידי פסיכיאטרית, וכן נגד משטרת ישראל. תביעת הרשלנות הרפואית, בדרישה לפיצויים כספיים, הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב על ידי עורכי הדין רן שפירא ומיכל שלוש ממשרד עורכי הדין רן שפירא.

התביעה נסמכת על חוות דעתו של ד"ר שמואל קרון, שניהל את בית החולים הפסיכיאטרי "שלוותה" בהוד השרון ונמנה עם בכירי הפסיכיאטרים בישראל. ד"ר קרון, שכיהן גם בראש ועדות בדיקה במשרד הבריאות, כתב בחוות דעתו כי המטופל, שביצע את מסע ההרג, "סבל מהפרעה פסיכוטית פעילה, ככל הנראה סכיזופרניה, אשר התקיימה ברצף לאורך תקופה ממושכת, ומחלתו הייתה מוכרת לגורמים שטיפלו בו, ובכלל זה המרכז לבריאות הנפש 'מעלה הכרמל', אשר אשפז אותו באשפוז כפוי על רקע מסוכנות בקיץ 2018, לפסיכיאטרית של קופת חולים כללית, אשר תיעדה אותו כמצוי במצב פסיכוטי פעיל, וכן למשטרת ישראל, אשר בעניינו הוגשו תלונות רבות על אלימות, שבעטיין הופנה לאשפוז בצו".

חוות הדעת: הכשלים בטיפול והקשר לרצח

ד"ר קרון קבע בחוות דעתו כי "הטיפול שניתן לו בתקופה הרלוונטית לא עמד בסטנדרט המקצועי הסביר, שכן הוא שוחרר מבית החולים 'מעלה הכרמל' בלי תוכנית רציפות טיפולית ובלי פנייה לפסיכיאטר המחוזי לצורך הוצאת הוראה לטיפול מרפאתי כפוי. בנוסף, לא הייתה פעולה אקטיבית מצד הפסיכיאטרית בקופה כאשר זיהתה מטופל פסיכוטי שאינו נוטל טיפול ומפגין ביטויי תוקפנות, ולא ננקטו פעולות לאיתורו כאשר חדל להופיע למעקב רפואי".

קרון כתב עוד בחוות דעתו כי "מסוכנותו הפוטנציאלית של המטופל הייתה צריכה להיות מוערכת ומטופלת באמצעים מקצועיים מקובלים. הימנעות מהוצאת הוראה לטיפול מרפאתי כפוי, באחת משתי נקודות החלטה קריטיות, מהווה כשל מקצועי המגיע לכדי רשלנות רפואית. אי-הערכת מסוכנותו והיעדר טיפול והשגחה נאותים לא מנעו את יציאתו למסע ההרג האכזרי, שהחל בנטילת חייו של המנוח בדקירות סכין מרובות, המשיך בדקירת אדם נוסף ובפציעתו באורח אנוש, והסתיים במעצרו על ידי המשטרה".

ד"ר קרון קבע עוד כי "קיימים אמצעים טיפוליים לטיפול בחולה במצב פסיכוטי הנדרש לטיפול תרופתי כפוי, ויעילותם של טיפולים אלה מוכחת היטב והם נמצאים בשימוש נרחב בישראל ובעולם. המחדל שבאי-מתן טיפול זה תרם באופן ברור ומשמעותי לתוצאה הטראגית. בית החולים 'מעלה הכרמל' והרופאה הפסיכיאטרית בכללית לא עמדו בסטנדרט המקצועי הסביר והנדרש בעת שחרורו מאשפוז כפוי, חרף מסוכנותו המתועדת, חרף הידיעה כי אינו מתכוון ליטול טיפול וחרף נשירתו ממעקב פסיכיאטרי בקהילה לאחר שתי פגישות בלבד. לא נעשו שורה של פעולות כדי להבטיח את הטיפול, בניגוד לפרקטיקה המקובלת ולהוראות משרד הבריאות. התנהלות זו גרמה לקיפוח חייו של יוסף שמילוביץ בדקירות סכין מרובות, והקשר הסיבתי בין המחדלים לבין האירוע מתקיים בהסתברות גבוהה ביותר".

על פי כתב התביעה, "שמילוביץ הותקף באכזריות על ידי המטופל, שדקר אותו 11 פעמים בפלג גופו העליון. חרף פציעותיו האנושות, הוא נסע לתחנת המשטרה בעודו שותת דם וביקש לקבל עזרה, אך הפציעות הקשות שספג ללא כל התראה מוקדמת גרמו למותו כעבור מספר שעות".

עוד עולה מהתביעה כי ארבעת ילדיו של שמילוביץ "איבדו את אביהם, שאליו היו קשורים מאוד, בנסיבות אכזריות וטראגיות שהותירו בהם טראומה קשה המלווה אותם עד היום, ובת זוגו איבדה באבחה אחת את בן זוגה לחיים, עמו חלקה חיים משותפים במשך עשרות שנים, ונותרה המומה וכאובה".

נמרוד שמילוביץ, בנו של יוסף, אמר ל"היום": "עבורנו הזמן נעצר ביום הרצח. החיים כבר לא חזרו להיות כפי שהיו. הכיסא הריק סביב שולחן השבת, החגים, הנכדה שגדלה, הנכדים שנולדו, ימי ההולדת והאירועים המשפחתיים - כולם מלווים בתחושת חסר שאי אפשר למלא. המשפחה ממשיכה לחיות את אותו כאב מדי יום. יש ימים שבהם קשה לקום בבוקר, ויש לילות שבהם השינה אינה מגיעה. הזיכרונות, השאלות והתחושה שאולי אפשר היה למנוע את האסון אינם מרפים. לצד האבל הכבד מלווה אותנו גם התחושה שעד היום לא קיבלנו תשובות מספקות לשאלות שמלוות אותנו מאז אותו יום נורא, ושאיש לא נשא באחריות על מה שלטענתנו היה מחדל שהוביל לאובדן היקר מכל.

"המשפחה אינה מחפשת נקמה. אנחנו רק מבקשים לדעת שנעשה הכול כדי שאף משפחה אחרת לא תצטרך לעבור את הסיוט שאנו חיים כבר שבע שנים. אנו מבקשים לדעת שהכאב שלנו לא היה לשווא, ושמהטרגדיה הזו יצמחו אחריות, הפקת לקחים ושינוי אמיתי.

"מבחינת המשפחה, המחיר הכבד ממשיך להיות משולם מדי יום. בעוד שהמערכת ממשיכה לפעול, בני המשפחה הם אלה שנושאים את השלכות הטרגדיה בכל רגע ורגע. איננו מבקשים להשיב את הגלגל לאחור, אלא לקבל תשובות, לראות הפקת לקחים אמיתית ולהבטיח שמשפחה אחרת לא תיאלץ לעמוד בעתיד מול אותו כאב הבלתי נתפס. מבחינתנו, כל עוד השאלות נותרות ללא מענה וכל עוד איש אינו נושא באחריות למחדלים הנטענים, התחושה היא שהטרגדיה לא הסתיימה, אלא ממשיכה ללוות אותנו בכל יום מחדש, וגרוע מכך - עלולה להיות נחלתן של משפחות נוספות".

עו"ד רן שפירא, המייצג את המשפחה, אמר כי "מערכת הרפואה הציבורית חייבת להיות מקצועית ולאתר מקרים העלולים להוות סיכון. פיקוח ראוי של המערכת הרפואית וגם של המשטרה היה מונע את שחרורו של הרוצח, באופן שהיה מותיר את המנוח בחיים ומאפשר לו ולמשפחתו עוד שנים מאושרות רבות יחד. מדובר ברשלנות קשה ביותר. אין פיצוי שיחזיר את המנוח, אבל יש פיצוי שיהווה קבלת אחריות, ואנו נעשה הכול כדי שכך ייפסק".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "משרד הבריאות משתתף בצערה העמוק של המשפחה. מדובר באירוע אלימות קשה שהתרחש חודשים רבים לאחר שחרורו של המטופל. מפאת חיסיון רפואי וצנעת הפרט לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. כתב התביעה התקבל, ומשרד הבריאות יענה בבית המשפט כמקובל".

מבית החולים "מעלה הכרמל" נמסר: "המרכז הרפואי משתתף בצערה של משפחת המנוח. המרכז הרפואי קיבל את כתב התביעה ולומד אותו. תיאור הדברים בתביעה אינו מדויק, והמרכז הרפואי פעל בהתאם לסטנדרטים רפואיים מקובלים. תגובה לכתב התביעה תועבר לבית המשפט במסגרת כתב ההגנה".

מקופת חולים כללית נמסר: "התביעה התקבלה, ותגובתנו המלאה תינתן במסגרת ההליך המשפטי המקובל".

מהמשטרה נמסר: "ככל שקיימת תביעה, מקומה להתברר בבית המשפט במסגרת ההליך המשפטי המקובל ולא באמצעות אמצעי התקשורת".