התורים מתארכים, הרופאים בורחים: מי מפחד מתיק הבריאות?

בדיחה עתיקה מספרת על מועמד לתפקיד שר שמגיע לשיחה עם ראש הממשלה אחרי הבחירות, ובאמצע השיחה מתפרץ מאפו עיטוש. "לבריאות", מאחל לו ראש הממשלה - וכך, בניגוד לרצונו, הוא מתגלגל לתפקיד שלא רצה. מבדיקת "היום" עולה שהבדיחה העצובה הזו עלולה לעשות קאמבק מייד אחרי הבחירות.

בניגוד למרדף אחר תיקי הביטחון, החינוך והאוצר, תיק הבריאות אינו נחשק במערכת הבחירות הנוכחית. למעשה, רק לשתיים או לשלוש מפלגות יש תוכנית עבודה המתייחסת לתחום, ורק מועמדים בודדים מעוניינים בתפקיד - לא בטוח שכולם במקומות ריאליים.

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

חיים כץ, שכיהן כשר בריאות ברבע משרה, צעד שעורר ביקורת במערכת, הודיע שאינו רוצה את התיק וישמח לחזור לתיירות, משום שלא הרגיש שהשלים שם את היעדים שהציב. יעדי הבריאות, מתברר, יחכו לשר הבא.

תמונת המצב הזו משתקפת דווקא כשמערכת הבריאות זוכה לציון הגבוה ביותר מבין כלל מוסדות המדינה והגופים הציבוריים: בסקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמצא כי היא נהנית מאמון של 87% מהישראלים.

גם האמון הזה, וגם התפקוד המקצועי ב־7 באוקטובר ולאחריו, לא הפכו את המשרד - השלישי בתקציבו אחרי הביטחון והחינוך - לנחשק. אחת הסיבות: זהו אחד המשרדים המקצועיים והגדולים בממשלה, ומשרד כזה כמעט אינו מותיר מקום למינויים פוליטיים, שהיו אהובים על שרים רבים בממשלה היוצאת.

אתגר התורים

מול האמון הגבוה ניצבת מגמה הפוכה: התארכות התורים לניתוחים ולרופאים מומחים, שמזינה את החשש כי בעת מצוקה לא יינתן טיפול בזמן. בתחקיר "היום" מלפני כחצי שנה נמצאו זמני המתנה של 142 ימים לאורתופד ו־99 ימים לרופא אף, אוזן וגרון.

לפי נתוני משרד הבריאות, הנמדדים בשיטה אחרת, המתנה ממוצעת עומדת על 22.5 ימים לאורתופד, 25 ימים לאף, אוזן וגרון, 52 ימים לגסטרואנטרולוגיה, 53 לאנדוקרינולוגיה ו־61 לנוירולוג. בפסיכיאטריית ילדים ומבוגרים, ההמתנה נמדדת ב־54-52 ימים. בין 2019 ל־2023 עלו זמני ההמתנה ב־41%. לאחרונה פרסם המשרד נתונים ראשוניים על תורים לניתוחים, שמתארכים לעיתים לשלושה חודשים ויותר.

נושא התורים מזין את שחיקת הציבור ביכולת של המערכת לתת מענה הולם בזמן אמת. התוצאה היא כי ל־43% מהאוכלוסייה (49% במגזר היהודי) יש ביטוח בריאות פרטי, ו־76% מהציבור השיבו בסקר מכון ברוקדייל כי לדעתם יידרשו להם קשרים כדי להקדים תור או לקבל טיפול יעיל יותר. 32% דיווחו שוויתרו על טיפול רפואי בשל זמני ההמתנה, ו־19% בשל מרחק.

בריאות הנפש ושיקום

מאז מגפת הקורונה, ולאורך מלחמת חרבות ברזל והשנים שאחריה, חלה עלייה מתמדת בפניות בתחום בריאות הנפש. פציעתם של יותר מ־20 אלף חיילים ואזרחים במלחמה יצרה גם ביקוש ער לשירותי שיקום. שני התחומים משפיעים לא רק על הפרט, אלא גם על פריון שוק העבודה בישראל.

בשנים האחרונות השקיעה המדינה 1.4 מיליארד שקלים בשירותי בריאות הנפש, ומספר המגעים הטיפוליים זינק בכ־100 אלף. עם זאת, כפי שפורסם בזמנו בתחקיר "היום", מחצית מהפונים ממתינים בין חצי שנה לשנה לטיפול בשירות הציבורי, ורבים ממתינים יותר משנה - בזמן שמצבם הנפשי מידרדר.

בתחום השיקום דוח מבקר המדינה שפורסם בחודש שעבר מצא כי במהלך המלחמה טופלו במחלקות השיקום ובבתי החולים השיקומיים 1,660 פצועים ונוספו כ־320 מיטות, אך חסרים כ־2,500 מרפאים בעיסוק ו־200 רופאי שיקום.

עוד נמצא כי ניתוב הפצועים התנהל ללא יד מכוונת, והמעקב אחר היקף הטיפולים שקיבלו נוהל בטבלאות אקסל ולא באופן מערכתי. המבקר קבע כי נדרשת תוכנית לאומית לניהול מערך השיקום ולעדכון תקני כוח האדם.

כוח אדם ואי־שקט

משרד הבריאות הכפיל בתוך עשור את מספר הסטודנטים לרפואה והגיע לממוצע ה־OECD בשיעור האחיות לנפש, אך השר או השרה הבאים ייכנסו לתקופת אי־שקט. בשנה הקרובה צפוי להתחדש המשא ומתן בין משרד האוצר להסתדרות הרפואית: ההסכם האחרון נחתם ב־2011 והיה תקף עד 2019, והקורונה והמלחמות הביאו להארכתו בלי דיון יסודי - ובכלל זה דיון במקצועות שסובלים ממחסור קריטי בכוח אדם.

במקביל, לאחרונה הכריזה הסתדרות האחיות והאחים, המאגדת כ־60 אלף אחים ואחיות, על סכסוך עבודה, בטענה לעומסי עבודה שפוגעים באיכות הטיפול ולמחסור של יותר מ־1,000 תקנים. לצד אלה מתמודדת המערכת עם נטישה שקטה של רופאים, העוברים לעבוד בחו"ל.

פערי מרכז ופריפריה

תושבי הצפון והדרום חיים שנתיים עד שלוש פחות מתושבי המרכז - זהו נתון עקבי שנמדד לאורך שנים.

במקביל, שיעור מיטות האשפוז ושיעור הרופאים לנפש בפריפריה ממשיכים להיות נמוכים מאלה שבמרכז, וגם שירותים כמו שיקום נמצאים שם בחסר. אף שבשנים האחרונות השקיע משרד הבריאות מאות מיליונים בתוכניות לצמצום פערים, הנושא ימשיך לאתגר את הממשלה הבאה, שעל שולחנה מונחת תוכנית לבניית בתי חולים חדשים בבאר שבע ובקריות.

סל, תקציב ומחירים

תקציב סל התרופות עומד זה שנים על 650 מיליון שקלים, סכום שאינו מספיק, מותיר מאות תרופות מחוץ להישג ידם של החולים ומעכב כניסה של תרופות חדשות.

לצד זאת, ניצב אתגר גלובלי שישראל טרם נתנה עליו את הדעת: רפורמת התרופות של טראמפ, שעלולה להביא לזינוק במחירי התרופות בשאר העולם, וכבר גורמת לבריחת מחקרים ממדינות רבות לטובת ארה"ב וסין. גורמים בתחום מזהירים כי המהלך עלול לעכב את השקתן של תרופות חדשות בישראל ולייקר אותן, וכי על ישראל לחזק את ההשקעה בתעשיית הפארמה ולעודד חברות רב־לאומיות להביא לכאן מחקרים.

מעל הכל מרחפות הבעיות התקציביות הכרוניות: גירעונות בקופות החולים, וחלק גדול מבתי החולים הממשלתיים שמתנהלים תחת מגבלות רכש והוצאות בשל גירעונות.

"שתיקה מביכה"

ד"ר עדי ניב־יגודה, מומחה למדיניות בריאות ומשנה לדקן בית הספר לניהול מערכות בריאות באקדמית נתניה: "בזמן שסוגיות רבות ממלאות את קמפיין הבחירות, תחום הבריאות סובל משתיקה מביכה. המפלגות נמנעות מלהציג מצע בריאותי, אין תחרות על פתרונות לרפואה הציבורית, ושום מועמד אינו מצהיר על שאיפה להתמנות לשר הבריאות. ההתעלמות משקפת נתק ממצוקות היום־יום של הציבור.

"הממשלה הבאה חייבת להתמקד במוקדי הכאב: זמני ההמתנה, משבר בריאות הנפש והשיקום, האפליה הגיאוגרפית, כוח האדם, העומס הביורוקרטי והוצאת בתי החולים מניהול ישיר של משרד הבריאות".

ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה ומנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בשיבא, מוסיף: "המצב עצוב. אנחנו במערכת בחירות גורלית ונראה שמערכת הבריאות לא מעניינת אף אחד. הנושא העקרוני של בריאות העם, הציבור ושירותי הרפואה שוב נדחק הצידה וככל שנושא נדחק הצידה מתודעת הפוליטיקאים הוא גם נפגע מבחינת תקציב. בשורה תחתונה לאורך הזמן יש לנו מערכת בריאות מצטיינת בישראל ובתי חולים שזוכים לשבחים אך המערכת הזו הופכת לפחות זמינה ונגישה לציבור הרחב, כי התורים הולכים ומתארכים.

"אתגר נוסף הוא שימור הרופאים, אנחנו עדים למאות אלפים שעזבו את ישראל, בהם יש גם רופאים. בבתי החולים אנחנו רואים אי חזרה של רופאים שנסעו להשתלמות בחו"ל. מדובר ברופאים הכי טובים, אך כרגע יש כרגע עצירה של החזרות. דור הביניים של עתודת הניהול בשנים הבאות לא חוזר לארץ".

מי כן רוצה?

השם הבולט שעולה הוא של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן (הליכוד), שהיתה חברת ועדת הבריאות ומכירה את התחום, אך תיזכר כמי שהצעד העיקרי שלה בו היה הפלת ממשלה בשל סוגיית הכנסת חמץ לבתי החולים. בליכוד מציינים את מוקדי הרפואה בפריפריה ואת הכנסת הטכנולוגיות המתקדמות כנושאים מרכזיים.

מועמדת נוספת היא ח"כ טטיאנה מזרסקי (ביחד), חברת ועדת הבריאות, שהקימה שדולה לבריאות הנפש, השיגה תוספת תקציב לתוכנית למניעת אובדנות ופעלה לתוספת תאי לחץ בבתי החולים. מזרסקי קיימה השבוע פגישה עם יו"ר הרשימה נפתלי בנט ובכירים במערכת, לקראת גיבוש תוכנית עבודה מסודרת. ביחד היא אחת המפלגות הבודדות שציינו כי יש להן תוכנית עבודה בתחום.

בש"ס הצביעו על שר הבריאות היוצא, ח"כ אוריאל בוסו, כמועמד אפשרי. בוסו כיהן בתפקיד שנה ותשעה חודשים, ובתקופתו יצאה לדרך תוכנית לאומית לבריאות הנפש, קודמו תוכניות בתחום כוח האדם הרפואי - ובהן הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה וקליטת רופאים עולים - נחתמו הסכמי שכר ויצאו לדרך רפורמות בתחומי המזון, התמרוקים, הרגולציה ורישוי העסקים.

מועמדת אפשרית אחרת היא ח"כ מיכל וולדיגר מהציונות הדתית, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, שהובילה מהלכים בתחום בריאות הנפש: תוספת תקציב, הקמת בתים מאזנים בקהילה ומניעת אפליה של מתמודדי נפש בקבלת רישיון עיסוק במקצועות הבריאות. וולדיגר שובצה בפריימריז של מפלגתה במיקום השישי והלא ממש ריאלי.

במפלגת ישר! בראשות גדי איזנקוט נמנעים מלנקוב בשם, אך גיבשו עקרונות: חיזוק הרפואה הציבורית, קידום רפואה מונעת והבטחת משאבים, כוח אדם ותשתיות לצמצום עומסים, זמני המתנה ופערים בין מרכז לפריפריה. סעיף נרחב מוקדש לבריאות הנפש, ובכללו תוכנית לאומית להתמודדות עם פוסט־טראומה והנגשת שירותי שיקום באמצעות רשויות מקומיות.

ח"כ ד"ר אחמד טיבי, יו"ר תע"ל, מסר: "שר הבריאות הבא ייבחן לא במספר ההצהרות שיפרסם, אלא ביכולתו להוביל מערכת בריאות ציבורית חזקה, שוויונית, איכותית ונגישה לכל אזרח, ללא אפליה".

ממפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן נמסר כי הם לא מעוניינים בתיק הבריאות. בישראל ביתנו סירבו להתייחס לנושא.