מחיר ההמתנה לטיפול פסיכולוגי: עד שנה בלי תור - והמצב רק מחמיר | תחקיר "היום"

למרות הגדלת מספר הטיפולים והקצאת משאבים בהיקף של מיליארדי שקלים, זמני ההמתנה לטיפול נפשי בישראל עדיין ארוכים במיוחד. כ-68% מהפסיכולוגים מעריכים כי זמן ההמתנה לטיפול פסיכולוגי בשירות הציבורי עומד על חצי שנה ומעלה. יותר מחמישית מהם מעריכים כי ההמתנה נמשכת שנה לפחות.

מנגד, במגזר הפרטי - ובעיקר בתל אביב ובמרכז - כמחצית מהמטופלים יכולים לפגוש פסיכולוג או פסיכולוגית בתוך חודש. הפערים מלמדים כי למרות הסכמי השכר והגידול במספר הטיפולים הניתנים בקופות החולים, זמינות הטיפול הנפשי בישראל עדיין תלויה במידה רבה ביכולת התשלום ובמקום המגורים.

כך עולה מסקר חדש שערך פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בקרב 361 פסיכולוגיות ופסיכולוגים מכל רחבי הארץ.

>> 142 ימים לאורתופד: הישראלים תקועים בלי תורים - וסובלים | תחקיר "היום" <<

בדיקת "היום": גם אחרי חודשים אין תורים

לצד ממצאי הסקר, בדיקה שערכנו ב"היום" העלתה כי בפניות שבוצעו בפברואר ובבדיקה חוזרת ביולי לא היה ניתן כלל להזמין תורים לטיפול אצל מטפלים בהסדר עם קופות החולים. החריגה היחידה הייתה כללית במחוז ירושלים, שם ניתן היה לתאם טיפול.

בפנייה למטפלת בהסדר עם מאוחדת בתל אביב בפברואר נאמר כי אין טיפולים זמינים. תשובה דומה התקבלה גם בפנייה חוזרת ביולי. במאוחדת בירושלים לא היה ניתן לתאם טיפול בפברואר, וביולי נמסר כי "אולי יהיו שינויים באוגוסט או בתחילת ספטמבר".

אצל פסיכולוג העובד עם מכבי באשקלון לא היה ניתן לתאם טיפול פרונטלי מפברואר ועד יולי. טיפול טלפוני היה ניתן לתאם רק לחודש אוקטובר.

משרד הבריאות נמנע מלפרסם את זמני ההמתנה לטיפולים נפשיים, ולכן הסקר שנערך בקרב המטפלים הוא אחת הדרכים היחידות לאמוד אותם.

במרכז מחכים חודש, בדרום גם יותר משנה

מהסקר עולה כי דווקא בקליניקות הפרטיות של אותם מטפלים ניתן למצוא טיפול בתוך פרקי זמן קצרים בהרבה - אך בעיקר אם מתגוררים בתל אביב או במרכז.

באזור תל אביב והמרכז, 50.5% מהפסיכולוגים מעידים כי זמן ההמתנה בקליניקה הפרטית שלהם הוא אפסי עד מינימלי, כלומר עד חודש בלבד. כמעט 40% נוספים מדווחים על המתנה של חודשיים עד חצי שנה, ופחות מ-11% מהקליניקות באזור דורשות המתנה של יותר מחצי שנה.

התמונה מתהפכת כאשר מחפשים טיפול פרטי מחוץ לתל אביב. באזור חיפה והצפון, רוב הקליניקות הפרטיות (57.7%) - דורשות המתנה של חודשיים עד חצי שנה. בשרון, בירושלים ובשפלה מדובר בכ-47%.

זמני ההמתנה ארוכים במיוחד בדרום. בנגב, בדרום ובעוטף עזה, רק 20% מהפסיכולוגים מעריכים כי ניתן להתחיל אצלם טיפול פרטי בתוך חודש. 16% מהפסיכולוגים בדרום מעריכים כי זמן ההמתנה בקליניקה פרטית באזורם נמשך יותר משנה. בתל אביב ובמרכז, לשם השוואה, שיעור זה עומד על 1% בלבד.

ההמתנה החמירה את מצב המטופלים

אחד הנתונים המטרידים ביותר בסקר נוגע למחיר שמשלמים המטופלים בזמן ההמתנה. 86% מהפסיכולוגים שהשיבו לשאלה זו מעריכים כי העיכוב בקבלת הטיפול החמיר את מצבם הנפשי של המטופלים.

כ-52% דיווחו על החמרה במידה מועטה, וכ-34% העריכו כי ההמתנה החמירה את מצב המטופלים במידה רבה.

המחסור במטפלים ובעיית זמני ההמתנה בבריאות הנפש נמשכים אף שמשרד הבריאות השקיע 1.4 מיליארד שקלים במסגרת התוכנית הלאומית לבריאות הנפש. ככל הנראה, גם תוספת המשאבים אינה מצליחה להדביק את הגידול בביקוש לטיפולים נפשיים.

מנתונים שפרסם לאחרונה משרד הבריאות עולה כי בשנת 2025 טופלו כ-435 אלף בני אדם במרפאות בריאות הנפש של קופות החולים, לעומת כ-335 אלף לפני המלחמה. עלייה של כ-100 אלף מטופלים מאז תחילת התוכנית הלאומית.

בסך הכול בוצעו כ-3.5 מיליון מפגשים טיפוליים - זינוק של כ-40% בתוך שלוש שנים. למרות הגידול המשמעותי במספר הטיפולים, הביקוש ממשיך לעלות וזמני ההמתנה נותרים ארוכים.

"צריכים לבחור: לחכות שנה או לשלם"

"הפער בזמני ההמתנה בין הפרטי לציבורי מעיד על הייאוש מהמערכת הציבורית ועל העובדה שהציבור פונה לפרטי, מאחר שפסיכולוגים עדיין מחזיקים קליניקות פרטיות", מסביר ד"ר יובל הירש, פסיכולוג קליני ומראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

"במרכז יש יותר פסיכולוגים, וזה גורם לכך שזמני ההמתנה קצרים יותר. זה מעיד שיש בארץ מספיק פסיכולוגים. אם היית מעביר אותם לשירות הציבורי, לא היית רואה תורים בקליניקות הציבוריות.

"זה שוק חופשי והם מחזיקים קליניקה פרטית. המצב הוא שהיום מטופלים צריכים לקבל החלטה: האם לחכות בציבורי שנה, או ללכת לפרטי ולהתקבל בתוך חודש. אין מחסור, רק צריך למשוך מטפלים לשירות הציבורי. אנחנו מקווים שזה יקרה בקרוב".

מקרים קשים מופנים לתומכי בריאות הנפש

בשנתיים האחרונות הוכשרו בכל קופות החולים תומכי בריאות נפש - בעלי תואר ראשון במקצועות הטיפול, שהוכשרו לתת מענה במקרים בעלי דרגת חומרה קלה או בינונית. כיום פועלים כ-220 תומכי בריאות נפש בכל קופות החולים.

אלא שלפי הסקר, 94% מהפסיכולוגים השיבו כי מטופלים שהופנו לתומכי בריאות הנפש סבלו בפועל ממצוקה בינונית עד קשה - מקרים שאינם מתאימים לטיפול בידי תומכי בריאות נפש.

"הנתון מעלה חשש כי בשל המחסור בפסיכולוגים וזמני ההמתנה הארוכים, שירות שנועד לתת מענה ראשוני ומוגבל הופך בפועל לכתובת עבור מטופלים הזקוקים למענה מקצועי מעמיק יותר", מציינים בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

עוד עולה מהסקר כי שלושה מכל ארבעה פסיכולוגים נתקלו במטופלים שפנו קודם לכן לגורמים טיפוליים שאינם מורשים או שאינם בעלי הכשרה המוכרת על ידי משרד הבריאות. בקרב הפסיכולוגים שפגשו מטופלים כאלה, כ-64% מעריכים כי הטיפול הלא מורשה החמיר את מצבם במידה כלשהי.

גם נתון זה מעלה חשש כי כאשר המערכת הציבורית אינה זמינה בזמן, מטופלים רבים מחפשים פתרונות אצל גורמים שאינם בעלי הכשרה מתאימה - ולעיתים מגיעים בסופו של דבר לפסיכולוגים כשמצבם קשה יותר.

"זו שערורייה. כאשר התקלות יתחילו לצוף, זו תהיה בעיה של כולנו", אומר ד"ר הירש. "כאשר התחילו להיעזר בתומכי בריאות הנפש אמרו שזה יהיה רק למקרים קלים ושכל היתר יקבלו טיפול מאנשי מקצוע. כאשר התרענו שזו פרצה שנפרצת וראינו שלא מדובר במטופלים קלים, האשימו אותנו בגילדאיות. לצערנו, התוצאות האלה הן מה שציפינו שיקרה".

"אחרי פגישה או שתיים מתגלים דברים נוספים, ויש גם שיקולים של הקופה והמערכת לסמן וי על מטופלים. כשמטופלים לא מקבלים טיפול מתאים, זה עלול לגרום נזק. מי שאינו מנוסה מספיק עלול שלא לשים לב אם קיימת סכנה אובדנית אצל מטופל בדיכאון. הסקר מראה שזה באמת קורה וששולחים אנשים לטיפולים שאינם מתאימים להם".

הסכם השכר סייע - אך לא פתר את המשבר

במרץ 2025 נחתם הסכם היסטורי להעלאת שכר הפסיכולוגים ב-40%. ההסכם נועד לשמר את הפסיכולוגים העובדים במגזר הציבורי ולתמרץ אותם להגדיל את היקף משרתם בו.

מהסקר עולה תמונה מורכבת. שביעות הרצון מההסכם אמנם גבוהה, וכ-70% מהמומחים והמדריכים מעריכים כי יישארו בשירות הציבורי בשנה הקרובה. עם זאת, רק כ-31% מהמשיבים הגדילו את היקף משרתם בעקבות ההסכם, ורק כ-47% מעריכים בביטחון כי יישארו במערכת הציבורית גם בעוד חמש שנים.

המשמעות היא שהסכם השכר היה צעד חשוב, אך הוא רחוק מלפתור את המשבר ואינו נותן מענה מלא לעומסי העבודה, לשחיקה, למחסור בתקנים ולפערי הזמינות בין המערכת הציבורית לפרטית.

"להסכם היה משקל רב בשימור עובדים ותיקים ובעלי ניסיון. השכר הפך לאטרקטיבי, כולל מענקים להגדלת משרה, וכבר ניתן לראות בשטח שמתמחים ומומחים מעדיפים להישאר בשירות הציבורי", אומר ד"ר הירש. "אך הבעיה המשמעותית היום היא לא הרצון לעבוד במערכת הציבורית, אלא שמשרד הבריאות לא מקצה תקנים לקליטת הפסיכולוגים. הבטיחו תקנים לפסיכולוגים, אבל אין שום תקנים שמוקצים לכך. בשורה התחתונה, חייבים להכפיל את מספר הפסיכולוגים", סיכם.