ג'יימי אוליבר צמצם מאכל אחד פופולרי, וזה מה שקרה למשקל שלו

ג'יימי אוליבר תמיד היה שף של אוכל שמח. לא של חסה עצובה בקופסה ולא של תפריטי עונש, אלא של סירים גדולים, ירקות צבעוניים, ארוחות משפחתיות ומנות שנראות כאילו נולדו בשביל שישי בצהריים. לכן, כשדווקא הוא מדבר על ירידה במשקל, זה נשמע פחות כמו עוד סיפור דיאטה ויותר כמו תזכורת פשוטה: לפעמים לא צריך לאכול פחות, צריך לאכול אחרת.

השף ומגיש הטלוויזיה הבריטי סיפר בשנים האחרונות כי ירד בכ-12.7 קילוגרם. אבל באופן מעניין הוא לא תיאר מהלך דרמטי או וויתור מוחלט על אוכל אהוב, הוא תיאר שינוי הרבה יותר יומיומי: פחות בשר, יותר ירקות, יותר שינה ויותר תנועה. "הורדתי את הבשר, העליתי את הירקות, ישנתי יותר וזזתי יותר", סיפר בראיון ל"רדיו טיימס".

במילים אחרות, הצלחת שלו לא התרוקנה. היא פשוט קיבלה סידור חדש.

פחות בשר במרכז, יותר ירקות מסביב

מה שבולט בסיפור של אוליבר הוא לא ויתור מוחלט על בשר, אלא צמצום. הוא לא עשה שום דבר קיצוני - היא שינה פרופורציות: הבשר הודח מתפקידו הראשי, והירקות זכו ליותר זמן צלחת. 

למעשה, השינוי שתיאר אוליבר מתיישב עם עקרונות התזונה הים תיכונית שמקדם משרד הבריאות בישראל. על פי קשת המזון של משרד הבריאות, מומלץ לבסס את התפריט היומי על מזונות גולמיים או כאלה שעברו עיבוד מינימלי, בהם ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים ושמן זית. לצד זאת, ההמלצות מדגישות הפחתה בצריכת מזונות אולטרה-מעובדים ובשר מעובד, וכן צריכה מתונה של בשר בקר - עד 300 גרם בשבוע. במילים פשוטות: פחות מוצרים כבדים ומעובדים במרכז הצלחת, יותר רכיבים טריים, מגוונים ומשביעים שסביבם נבנית הארוחה.

בפועל, זה אומר שלא חייבים לוותר על מנה אהובה, אלא לחשוב אחרת על הצלחת: פחות נתח גדול במרכז, יותר ירקות בתנור, סלטים חמים, קטניות, עשבי תיבול, דגנים מלאים ושמן זית. ארוחה כזאת עדיין יכולה להיות משביעה, צבעונית, מלאת טעם ומאוזנת יותר.

"לא אכלתי פחות, אכלתי יותר נכון"

אוליבר סיפר כי ירד במשקל במהירות יחסית, אבל הדגיש שלא הייתה כל הרעבה עצמית מצידו. להפך, לדבריו הוא אכל הרבה, אפילו יותר משהיה רגיל, אבל בחר מזונות מזינים יותר והרכיב ארוחות מאוזנות יותר.

זאת נקודה חשובה, כי רבים עדיין מזהים ירידה במשקל עם צמצום, ספירה, איסורים והימנעות. אבל כאשר מוסיפים לתפריט ירקות, קטניות ודגנים מלאים, מקבלים נפח גדול יותר של אוכל, יותר סיבים תזונתיים ותחושת שובע טובה יותר. זו בדיוק שתזונה ים תיכונית המבוססת על מזונות טבעיים, בישול ביתי, ירקות, קטניות, אגוזים ושמנים איכותיים, מומלצת בדרך כלל על ידי גורמים מוסמכים.

זה אולי לא הטיפ הכי דרמטי בעולם התזונה, אבל דווקא בפשטות שלו טמון הכוח: לא צריך לבטל את הארוחה, צריך לבנות אותה חכם יותר.

הנשנוש הקטן שקיבל מקום של קבע 

אחד ההרגלים שאוליבר אימץ הוא שילוב אגוזים בתפריט. הוא המליץ עליהם כנשנוש, ואף הציע לשלב אותם גם אצל ילדים, כמובן בהתאם לגיל, יכולת הלעיסה והיעדר אלרגיות.

גם במקרה הזה, ההיגיון התזונתי ברור: אגוזים הם מזון קטן וצפוף בערכים טובים, עם שומנים בלתי רוויים, חלבון, סיבים, ויטמינים ומינרלים. כשהם נאכלים במידה, רצוי בצורתם הטבעית וללא תוספת מלח או סוכר, הם יכולים להיות נשנוש חכם ומשביע יותר מחטיפים מתוקים או מלוחים.

אבל יש כוכבית חשובה: אגוזים הם מזון בריא, אם כי לא מזון שאפשר לאכול בלי חשבון. הם עשירים מאוד באנרגיה, ולכן חופן קטן ביום בדרך כלל מספיק. עדיף לבחור אגוזים טבעיים, לא מומלחים, לא מסוכרים ולא מצופים. שקדים ליד הקפה, אגוזי מלך מעל יוגורט, פיסטוקים טבעיים ליד פרי או אגוזים קצוצים מעל סלט יכולים לעשות את העבודה בלי להפוך את הנשנוש לארוחה נוספת.

המרכיב המפתיע: אצות

אוליבר סיפר גם על מרכיב שהפתיע אותו במיוחד: אצות. לדבריו, בעבר חשב שמדובר במזון "היפי" ואקזוטי, אבל בהמשך גילה שאצות היו חלק מתזונה מסורתית באזורים שונים בעולם, ושהן עשירות ביוד.

אצות מזוהות לרוב עם סושי, אבל הן יכולות להשתלב בקלות גם בבישול ביתי: פירורי נורי מעל אורז, מרק מיסו, סלט מלפפונים עם טעם ימי עדין, או תיבול קטן למנות דגים וירקות. גם בכמות קטנה הן מוסיפות עומק, מליחות טבעית ואופי שקשה לקבל ממרכיבים אחרים.

עם זאת, חשוב לא להתבלבל בין מרכיב מעניין לבין פתרון קסם. משרד הבריאות מדגיש כי יוד הוא מינרל חשוב, וכי הדרך המומלצת להימנע מחסר ביוד היא שימוש במלח מיודד במקום מלח רגיל, בלי להגדיל את כמות המלח היומית. כלומר, אצות יכולות להיות תוספת מעניינת, אבל לא כדאי להפריז בהן, במיוחד לאנשים עם בעיות בבלוטת התריס, נשים בהיריון או מי שנוטלים תרופות קבועות.

לא רק אוכל: גם שינה, תנועה ופחות אלכוהול

השינוי של אוליבר לא נעצר בצלחת. הוא סיפר שהתחיל לישון יותר, לזוז יותר ולצמצם אלכוהול. לדבריו, הוא לא מטיף לאחרים איך לחיות, אבל מבחינתו שתייה בעיקר בסופי שבוע הפכה לחלק ממודעות חדשה.

זו אולי הפחות "סקסית" מכל ההמלצות, אבל גם אחת החשובות שבהן. משקל, אנרגיה ובריאות כללית לא מושפעים רק ממה שאוכלים, אלא גם מאיך חיים: כמה ישנים, כמה זזים, כמה סטרס יש ביומיום, כמה אלכוהול שותים וכמה אוכל מעובד נמצא סביבנו.

מה אפשר לקחת מזה לצלחת שלכם?

הסיפור של ג'יימי אוליבר עובד כי הוא לא מבטיח קסם. הוא לא מציע תפריט סודי ולא מוכר ויתור מוחלט. הוא מציע משהו הרבה יותר פשוט: להוריד מעט את הבשר, להעלות משמעותית את הירקות, לבחור נשנושים חכמים יותר, לשלב אגוזים במידה, להיזהר ממוצרים מעובדים, לזוז יותר ולישון טוב יותר.

לא כל מי שיאמץ את ההרגלים האלה ישיל 12.7 קילוגרם, וכל גוף מגיב אחרת. אבל זו תזכורת חשובה ממי שבנה קריירה על אהבה לאוכל: אוכל בריא לא חייב להיות משעמם, עצוב או מצומצם. לפעמים הוא פשוט צריך להיות צבעוני יותר, ביתי יותר, ופחות תלוי בהרגלים שמצטברים כמעט בלי שנשים לב - עוד מנה גדולה של בשר במרכז הצלחת, נשנוש מלוח מול המסך, כוס אלכוהול שהופכת לשתיים, שעות שינה קצרות מדי או ארוחה מהירה שמורכבת בעיקר ממה שהיה הכי זמין.

השינוי לא מתחיל בהכרח בהחלטה דרמטית, אלא בבחירות קטנות שחוזרות על עצמן: עוד ירק בתנור, חופן אגוזים במקום חטיף, פחות אוכל מעובד, יותר בישול ביתי וצלחת שמרגישה נדיבה - אבל גם מאוזנת יותר.