הדור שלא ידע את חמינאי: גל הלידות והמחשבה לקרוא לתינוק "ארי"

הדור שלא ידע את חמינאי: מצב החירום גרם לשינויים רבים במערכת הבריאות אך דבר אחד לא נעצר - הלידות. גם בבתי חולים שבהם חדרי הלידה ממוגנים ובכאלה שלא - אי אפשר לעצור את מעגל החיים, גם כאשר יולדות משוחררות לביתן לאחר אשפוז קצר במיוחד של 36 שעות במקום 48 עד 72 שעות בימי השגרה.

רעות קילה (28), תושבת אשקלון, ילדה ממש עם פרוץ מבצע "שאגת הארי". היא נשואה ליואל ויש להם בת בגיל שנה וחודש בשם אפרת. רעות היא מורה לחינוך מיוחד ועובדת עם ילדים על הרצף האוטיסטי. לדבריה "בחרתי ללדת בבית החולים אסותא אשדוד בגלל שחדרי הלידה שלו ממוגנים ובשל החשש מהטילים. הגעתי לפנות בוקר בין שישי לשבת. אמליה המיילדת הייתה מהממת, הקרינה ביטחון מול הכאבים שהיו לי. ילדתי בשעה 7:07 בבוקר. שעה אחרי כך התחילו המלחמה והאזעקות".

"התינוק ממש הגיע בשאגת הארי ואני עוד שוקלת אם לקרוא לו ארי. זה שם מקסים", היא מוסיפה. "ללדת במלחמה עם אזעקות זה מלחיץ, אני מקבלת באשפוז התרעות של פיקוד העורף, אבל פה זה כמו חממה מוגנת ובטוחה. זה בונוס ענק".

אמליה הולצר, מיילדת בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד: "רעות הייתה מקסימה ואמיצה. בתוך מציאות לא פשוטה היא התמקדה בלידה בעוצמה ובשקט מעורר השראה. ברגע שהתינוק נולד והחזיקה אותו בפעם הראשונה, כל הרעשים שבחוץ פשוט נעלמו. בשביל רגעים כאלה אנחנו כאן".

"לעולם טוב יותר"

ירין כהן (26) ממושב נועם הגיעה ללדת בקפלן במוצאי שבת. היא הגיעה בלילה עם צירים וילדה הבוקר ב-6:23, כאשר את הלחיצות האחרונות עשתה בזמן האזעקות של בוקר יום א' וכאשר חדר הלידה לא ממוגן.

כהן היא אמא לאריאל בן שנה וחודשיים שנולד בניתוח קיסרי ועכשיו ילדה בן נוסף בלידה רגילה.
"למרות שחדרי הלידה לא ממוגנים התעקשתי ללדת בקפלן בגלל המיילדות האכפתיות, שתומכות באפשרות ללידה רגילה אחרי קיסרי. אני בעצמי כתושבת הדרום 'ילדת מלחמה'. וכילדה חוויתי את כל הסבבים. אך אני מקווה שהבאתי אותו לעולם טוב יותר. הילד הראשון שלנו גם נולד לתוך אזעקות, אבל אנחנו מקווים שמה שקורה עכשיו במזרח התיכון ישנה את המציאות שלנו".

בבית החולים סורוקה נולדו מתחילת מבצע "שאגת ארי" 43 תינוקות. אחד מהם הוא בנה השלישי של שיראל מגירה (30) מדימונה.

היא אושפזה כבר מיום חמישי בשל סוכרת הריונית והריון בסיכון והחלה בזירוז. בשבת בבוקר, במקביל לפתיחת מבצע הכניסו את שיראל לחדר לידה ממוגן, ממש במקביל לאזעקות הראשונות.

"היה לי קשה להתקדם ולשתף פעולה מהלחץ, הייתי בפחד. גם בעלי לא יכול היה להגיע אליי מדימונה כי הוא היה צריך להיות עם הילדים שלנו ועד שכבר הצליח להגיע ראו שהלידה לא מתקדמת, היו האטות בדופק והמליצו לי על ניתוח חירום קיסרי. ניסיתי לעשות הכל כדי ללדת רגיל אבל מהלחץ הגוף שלי לא תפקד", היא משחזרת.

"אנחנו רגילים למלחמות אך זה עצוב שילד נולד למציאות כזו ולתקופה הזו ולא ליום של תחפושות וחגיגות. בדיוק בכניסה לחדר ניתוח היתה אזעקה ולמזלי הצוות המקסים של סורוקה היה איתי באותו רגע, שתי רופאות ואחיות מקסימות שהרגיעו אותי ונתנו לי טיפול מסור מקצועי ומחבק".

ערב עם מוניטור

עופרי ואלכס פרס, הגיעו לבית החולים ליס באיכילוב בשבת ב-9 בבוקר תחת אזעקות וכשעופרי בירידת מים ונכנסו ישר לאשפוז. "את הערב העברנו עם מוניטור, בטרום לידה. האחות הסבירה שחייבים חצי שעה רצופה של ניטור, אבל אזעקה כל עשר דקות לא ממש מאפשרת שגרה. ירדנו למקלט כדי להמשיך את המעקב", מספרת עופרי. "ילדנו בחדר ממוגן. שתי יולדות באותו חדר. הרגשתי הכי בטוח בעולם ולמרות כל הבלגן והמעברים למתחם הממוגן, הרגשתי מוגנת. תודה לצוות של איכילוב שהוציא את הילדה שלנו לאוויר העולם, רואים שמדובר בצוות מנוסה שלא מתרגש מכלום, אלא רגיל ליילד תחת לחץ ובמצבי קיצון, זה גרם לנו להרגיש הכי בטוחים בעולם״.