אדליה פטרוסיאן, בת 18, עלתה השבוע למשטח ההחלקה במילאנו כשהיא נראית כמו מועמדת טבעית למדליה: ביטחון, שליטה טכנית גבוהה ורזומה שמציב אותה בצמרת - כולל יכולת מוכחת לבצע קפיצות מרובעות, מהאלמנטים הקשים ביותר בענף. עם זאת, בתרגיל הקצר היא בחרה בתוכנית שמרנית יותר ולא שילבה בה קפיצה מרובעת. אבל סביב הבכורה האולימפית שלה מתנהל דיון שלא קשור רק לניקוד. מבחינה בריאותית, הסיפור הוא תזכורת לשאלה שמלווה את הספורט ההישגי כבר שנים: מה המחיר שהגוף והנפש משלמים על מצוינות בגיל צעיר?
יש לציין, אין מידע ציבורי שמצביע על עבירת סימום מצד פטרוסיאן, ואין רישום על בדיקה חיובית בעניינה. ועדיין, היא מגיעה מאותה סביבת אימונים רוסית שהייתה במוקד פרשת הסימום הגדולה של בייג’ינג 2022, שבה המחליקה קמילה ולייבה, אז בת 15 בלבד ואחת הפייבוריטיות לזהב, נמצאה חיובית לתרופה אסורה. גם שנים אחרי, עצם הקשר למערכת ההיא מחזיר את הדיון לבריאות: תרבות של "כל מה שעובד" עלולה לדחוף ספורטאים להשתמש בתרופות או בתוספים מעבר לנדרש, ולהפוך את הגוף לפרויקט ניסויי במקום למערכת שצריך לשמור עליה.
וכאן נכנסת נקודה שמעט מדברים עליה מחוץ לענף: קפיצות מרובעות נפוצות יותר אצל מחליקות צעירות לא רק בגלל כישרון, אלא גם בגלל פיזיקה. גוף צנום וקל יותר מסתובב מהר יותר באוויר, ומרכז כובד "קומפקטי" מאפשר להגיע למהירות סיבוב גבוהה. אבל עם הגיל הגוף משתנה: האגן מתרחב, מרכז הכובד זז, והשליטה שנבנתה סביב מבנה גוף מסוים לפעמים משתנה ודורשת התאמה מחדש. במקביל, נחיתות קפיצת קווד ("קווד" הוא קיצור של המילה האנגלית Quadruple. בהחלקה אמנותית זה אומר קפיצה עם ארבעה סיבובים מלאים באוויר) מייצרות עומס גדול על הקרסוליים, הברכיים והגב, וכשחוזרים על זה שוב ושוב באימונים, הסיכון לפציעות עומס ושחיקה מוקדמת עולה. במילים פשוטות: מה שנותן יתרון בגיל 15-18 יכול להפוך לאתגר בריאותי בגיל 19-22.
בענפים כמו החלקה אמנותית, גיל ההתבגרות הוא גם יתרון וגם נקודת תורפה. כשמעמיסים אימונים אינטנסיביים בשלב שבו העצמות, ההורמונים והשרירים עדיין מתפתחים, הסיכון לפציעות עולה: כאבי גב תחתון, בעיות ברכיים וקרסוליים, עומס על הירכיים, ולעיתים גם פגיעות שקשה "למחוק" בהמשך. מעבר לזה, יש תחום שפחות מצולם: זמינות אנרגטית. כשאימונים שורפים הרבה קלוריות אבל התזונה לא מספיקה, הגוף נכנס לחסר שעלול לפגוע בהתאוששות, בצפיפות העצם ובמערכת ההורמונלית. אצל חלק מהספורטאיות זה מתבטא גם בהפרעות ווסת ובשחיקה פיזית שנראית מבחוץ כמו "עייפות" או "יום פחות טוב".
גם עולם התוספים לא תמיד תמים. "ויטמינים" ו"תוספי התאוששות" נשמעים בריאים, אבל שימוש מרובה יכול להיות סימן לכך שהבסיס לא יציב: פחות מדי מנוחה, יותר מדי עומס, תזונה לא מספקת, או ניסיון להאיץ התאוששות במקום לשנות את התנאים שיצרו את הבעיה. בנוסף, יש גם סיכון של מוצרים מזוהמים או לא מפוקחים, מה שיכול להכניס ספורטאי לצרות רפואיות ומשפטיות גם בלי כוונה.
ולבסוף, יש את הנפש. אולימפיאדה היא לחץ קיצוני: שידורים חיים, שיפוט סובייקטיבי, רשתות חברתיות, וידיעה שטעות אחת תיראה שוב ושוב. בהחלקה אמנותית הלחץ מוכפל בגלל החשיפה והביקורת על הגוף. אחרי בייג'ינג 2022, אז העולם ראה מקרוב מה קורה כשספורטאית צעירה מתפרקת מול מצלמות, הרגישות לנושא הזה רק עלתה: איך מאמנים מדברים, כמה מקום יש לשיקום, והאם ההצלחה באה יחד עם רשת ביטחון נפשית אמיתית.
בסופו של דבר, פטרוסיאן היא לא רק סיפור על מדליה אפשרית. היא מקרה מבחן לענף כולו: האם אפשר לגדל אלופות בלי להעמיס על הגוף יותר מדי, בלי להסתמך על תרבות תרופתית, ובלי לשבור את הנפש בדרך. זו כבר לא שאלה של זהב. זו שאלה של בריאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו