מערכת הבריאות אינה עוד מערכת ציבורית. היא המקום שבו החלטות מנהליות הופכות לשאלות של חיים ואיכות חיים, ואף משפיעות דרמטית על אמון הציבור. דווקא משום כך כל רמז ללחץ לא לגיטימי ולטשטוש גבולות בין הדרג הפוליטי לגורמים המקצועיים צריך להדליק נורה אדומה.
יו"ר קופח מאוחדת אייל גבאי מגיב לחשיפת היום על טענות יור דירקטוריון כללית לניסיון סחיטה // דמקה/כנס בשבע
יש הבדל מהותי בין משילות לבין מעורבות נקודתית בתהליכים מקצועיים. ההבדל הזה הוא מה שמאפשר למערכת לפעול על בסיס שיקולים ענייניים, ולא על בסיס כוח.
הסכנה הגדולה אינה באירוע כזה או אחר - היא בהיווצרות תחושה. די בכך ששחקנים במערכת הבריאות יתחילו לשאול את עצמם אם כל החלטה רגישה עלולה להפוך לסוגיה פוליטית. אם הקריטריון המקצועי מספיק, או שנדרש גם "גיבוי".
מערכות ציבוריות אינן קורסות ברעש, הן נשחקות בשקט: עוד שיחה לא פורמלית, עוד ציפייה מרומזת, עוד אמירה כוחנית. יחד הן עלולות לייצר שינוי עמוק בתרבות הארגונית: פחות עצמאות, יותר ניהול סיכונים פוליטיים במקום ניהול מקצועי.
התקדים המסוכן
דווקא משרד הבריאות הוא שאמור להיות שומר הסף של האיזון הזה. הדירקטוריונים והנהלות קופות החולים אמורים לקבל החלטות רפואיות וניהוליות על בסיס עקרונות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובהם צורכי המבוטחים, יעילות ושוויון. כאשר הגבולות מיטשטשים, נפגע לא רק התהליך אלא גם האמון - תנאי תפקודי במערכת הבריאות.
מעל לכל מרחף חשש כבד יותר: התקדים. אם נוצר הרושם שניתן להשפיע על תהליכים מקצועיים באמצעים לא פורמליים, הלחצים לא ייעלמו - הם יתרבו, יתמקצעו ויהפכו לנורמה.
הדירקטוריונים והנהלות קופות החולים אמורים לקבל החלטות רפואיות וניהוליות על בסיס עקרונות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובהם צורכי המבוטחים, יעילות ושוויון. כאשר הגבולות מיטשטשים, נפגע לא רק התהליך אלא גם האמון - תנאי תפקודי במערכת הבריאות.
אסור שהפוליטיקה תיכנס למערכת הבריאות. תפקידה של הפוליטיקה הוא לקבוע מדיניות. תפקידו של משרד הבריאות הוא להישאר רגולטור. כל התנהלות אחרת פשוט מחלישה אותו.
מערכת בריאות חזקה זקוקה לגבולות ברורים, והציבור זקוק לביטחון שהחלטות מתקבלות על בסיס שיקול דעת מקצועי בלבד. זה אינו עניין של פרשנות, אלא תנאי יסוד למערכת שאמורה לשרת בסופו של דבר את כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו