הזנחה רגשית בילדות היא מצב שבו הורים או מטפלים לא מזהים מספיק, לא מתייחסים מספיק, או לא מגיבים מספיק לעולם הרגשי של הילד. לפעמים זה קורה מתוך עייפות, לחץ, דפוסי בית, או חוסר כלים. לא תמיד מתוך כוונה לפגוע. אבל המוח והלב של ילד לא מתעניינים בכוונות. הם לומדים מסר אחד: "מה שאני מרגיש לא ממש חשוב כאן".
המסר הזה לא נשאר בילדות. הוא הופך להרגל פנימי. וכשההרגל הזה פוגש זוגיות, עבודה, הורות, החלטות, בריאות ושינה, שלוש השלכות חוזרות שוב ושוב אצל מבוגרים שגדלו כך.
1) אתם מתקשים לדעת מה אתם רוצים - ולכן החיים "מחליטים במקומכם"
אחד הדברים הכי מתסכלים בהזנחה רגשית הוא שהבעיה לא נשמעת רגשית, היא נשמעת לוגית: "אני לא יודע מה אני רוצה". אבל "רצון" הוא לא רק מחשבה - הוא תחושה והוא מצפן פנימי.
כשגדלתם בלי חיבור יציב לרגשות, אתם עלולים לבחור מסלולים לפי מה שנכון על הנייר: מקצוע "מכובד", קשר "בסדר", חיים "סבירים". ואז מגיע הרגע הזה שבו הכל אמור להרגיש טוב - והוא לא. לא בגלל שאתם כפויי טובה, אלא כי המצפן היה על שקט.
איך זה נראה ביום יום:
אתם מתלבטים המון ואז בוחרים "מה שהכי פחות מסוכן"
אתם זורמים עם אחרים, ואז כועסים על עצמכם בדיעבד
אתם מרגישים שהחיים מתקדמים, אבל אתם נשארים מאחור בפנים
כשאין גישה לרגש, "רצון" הופך למשהו מקרי - ואתם נסחפים במקום לבחור.
2) אתם חיים עם "ערפל רגשי" - לפעמים עד כדי קושי לזהות רגשות בכלל
יש אנשים שמכירים כל ניואנס אצל אחרים - אבל כשהם שואלים את עצמם "מה אני מרגיש עכשיו?", התשובה היא "לא יודע". זה לא חוסר מודעות "באשמתכם". זו מיומנות שלא נבנתה, כי בבית לא היה לה מספיק מקום.
במחקר מטא אנליטי שפורסם ב-Frontiers in Psychiatry נמצא קשר בין חוויות ילדות של פגיעה והזנחה לבין אלכסיתימיה (Alexithymia) - קושי לזהות, להבין ולתאר רגשות אצל עצמכם (ולפעמים גם אצל אחרים) - שאלכסיתימיה יכולה לתווך חלק מהקשר בין חוויות ילדות קשות לבין מצוקה נפשית בבגרות.
איך "ערפל רגשי" מתבטא:
אתם מרגישים מתח בגוף, אבל לא יודעים אם זה פחד, עצב או כעס
אתם אומרים "הכל בסדר" ואז מתפרקים משום מקום
קשה לכם לבקש עזרה, כי אתם לא בטוחים מה בדיוק חסר
ואז נוצרת מלכודת: אם אתם לא יודעים לקרוא את הרגש, קשה לווסת אותו. ואם קשה לווסת, אתם נוטים להימנע. והימנעות נראית מבחוץ כמו תפקוד - עד שהיא מפסיקה לעבוד.
3) אתם מסתירים את "האור" שלכם - ומקטינים את עצמכם כדי להרגיש בטוחים
זו ההשלכה הכואבת ביותר, כי היא גונבת חיים בשקט. אנשים שחוו הזנחה רגשית לעיתים לומדים להיות "קלים": לא להפריע, לא להציק, לא לבקש יותר מדי. להישאר מתחת לרדאר. לא להיכנס לעימותים. לוותר לפני שמנסים, כדי לא לחוות דחייה.
אבל המחיר הוא זה: אתם לא רק נמנעים מכאב - אתם גם נמנעים מנוכחות.
סימנים נפוצים:
אתם מתנצלים על רגשות ("סליחה, אני סתם רגיש/ה")
אתם מוותרים על הזדמנויות כי "מישהו אחר בטח מתאים יותר"
אתם משקיעים בכולם, ושוכחים להופיע עבור עצמכם
גם כאן, אותה נקודה חוזרת במאמר של ווב: אחרים רואים את היכולות שלכם, אבל אתם מסתירים אותן כדי לא "לטלטל את הסירה".
איך זה משפיע גם על הבריאות הפיזית?
רגש שלא מקבל הכרה לא נעלם. אצל חלק הוא אף משפיע פיזית: כאבי ראש, מתח שרירי, שינה לא יציבה, עייפות מתמשכת, או תחושת "סטרס קבוע" בלי סיבה ברורה. מחקרי ACEs (חוויות ילדות שליליות) מצביעים על קשרים עקביים בין ילדות עם הזנחה או מצבי דחק משמעותיים לבין סיכון גבוה יותר לבעיות בריאות בבגרות, כולל ריבוי מחלות לאורך זמן.
חשוב להגיד את זה ישר: לא כל כאב גב הוא הזנחה רגשית, ולא כל מי שחווה הזנחה יפתח בעיה רפואית. אבל כשאתם חיים שנים בלי שפה לרגש, הגוף לעיתים הופך לדובר הראשי.
מה עושים מכאן - בלי דרמות ובלי להאשים אף אחד?
המטרה היא לא לנהל משפט להורים, אלא להחזיר לכם שליטה. כי אם ההזנחה הייתה "חוסר תגובה לרגש", התיקון הוא "תגובה לרגש". שלכם.
תרגול קצר של 60 שניות ביום
עצרו ושאלו: "מה אני מרגיש/ה עכשיו?" אם אין תשובה, שאלו: "מה הכי קרוב - עצב, כעס, פחד, שמחה, דחייה?”
ואז: "איפה זה יושב בגוף?"
זה נשמע פשוט מדי, אבל זו בניית שריר. כמו חדר כושר, רק בלי מוזיקה מעצבנת.
תנו לרגש שם לפני שאתם נותנים לו פתרון
במקום לקפוץ ישר ל"מה עושים", נסו קודם "מה קורה לי".
כשהרגש מקבל שם, הוא פחות חייב לצרוח.
אם זה פוגע לכם בזוגיות, בעבודה או בשינה - שווה טיפול מקצועי
טיפול טוב לא בא "לתקן אתכם". הוא עוזר לכם ללמוד שפה שהייתם אמורים לקבל בגיל 7. זה יכול להיות טיפול ממוקד רגשות, CBT, טיפול דינמי, או עבודה על מיומנויות ויסות. העיקר: מרחב שבו הרגש שלכם לא נדחק הצידה בפעם המיליון.
ואם אתם קוראים את זה וחושבים "אוקיי, זה אני" - אתם לא חלשים. אתם פשוט אנשים שלמדו להסתדר לבד מוקדם מדי. החדשות הטובות: זה הרגל נלמד, והרגלים אפשר ללמד מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
