מהטרור בארץ עד סידני: ביה"ח הישראלי מטפל בנפגעי הפיגוע המחריד

מהטיפול בנפגעי הטרור בישראל לסיוע לנפגעי הטרור נגד יהודי אוסטרליה: משלחת של בית החולים "שיבא" חזרה השבוע ממשימת סיוע לקהילה היהודית בסידני, בהתמודדות עםהטבח בחוף בונדיילפני כחודש וחצי, שבו נרצחו 15 אנשים ונפצעו עשרות.

המשלחת כללה ארבע פסיכולוגיות מ"שיבא" שהתנסו בשנתיים וחצי האחרונות בטיפול אינטנסיבי בנפגעי השבעה באוקטובר, במפונים וגם בקליטת השבים. כל אלו סייעו להן לפתח פרוטוקולים ייחודיים לטיפול בנפגעי טראומה, בפרט ילדים, שאותם העבירו לקהילה היהודית באוסטרליה.

הקהילה היהודית באוסטרליה ובפרט הילדים, מתמודדים עם טראומות דומות לאלו של הילדים בישראל, עם טריגרים של חשש מרעשים והתקהלויות, עם קושי לשתף בבית הספר ועם שאלות לגבי אופן ההנצחה המתאים.

"הפנייה אלינו הגיעה דרך אחת האימהות בבית הספר 'ספר התורה', שבו לומדים כ־100 ילדים שנכחו בפיגוע", מספר ד"ר ז'אנה פורת, פסיכולוגית קלינית מומחית ומנהלת המרפאה הפסיכולוגית המקוונת "שיבא ביונד". "אחת האימהות שהילדים שלה לומדים בבית ספר היא פסיכולוגית שמתמחה בטראומה, שעבדה בעבר ב'שיבא' והיא שם ברילוקיישן. היא שיתפה שהם בהלם ומחפשים עזרה ועשתה את החיבור בינינו".

ד"ר פורת עומדת בראש מרפאה פסיכולוגית שנותנת שירות אונליין, ושפעלה גם כמוקד חירום במלחמת חרבות ברזל. ועוד לפני יציאת המשלחת היא נפתחה גם עבור הקהילה היהודית בסידני.

ד״ר נעמה דה לה פונטיין, פסיכולוגית קלינית מומחית ומנהלת מרכז לאומי לאיתור וטיפול בילדיםנפגעי טראומהציינה: "התרשמנו מהפגישות הראשונות שיש צורך אקוטי בסיוע. הקהילה נותרה ללא מענה. בין אם הוא קיים ולא נגיש ובין אם לא קיים בשל חופשת הקיץ" (באוסטרליה חופשת הקיץ היא בחודשים דצמבר וינואר).

הפסיכולוגיות מישראל נפגשו עם הרבנים, עם ראשי הקהילה, עם צוות בית הספר ועם ההורים וגם עם קבוצת אנשי תקשורת שנחשפו לטראומה. הן לא מורשות לתת טיפול נפשי באוסטרליה אך חשפו את ראשי הקהילה לשיטת הטיפול בבתי הספר בישראל כדי שיידעו כיצד לגשת לילדים.

ד"ר דה לה פונטיין: "נתנו להם הדרכה לאירוע שצפינו שיהיה בו קושי שכלל זיקוקים והתקהלויות ונוכחות של משטרה. הסברנו איך להיערך, לצמצם חשיפה לגירויים ומתי לפנות לעזרה".

ד״ר תמר זילברג, פסיכולוגית שיקומית מומחית ומדריכה, ומנהלת היחידה לבניית תכניות הערכה והתערבות אמרה: "היה לנו מפגש עם קבוצות ילדים, בכיתה ז'־ט'. הם שיתפו בזיכרונות ותוך כדי היו סוערים. לא משהו שאנחנו לא רגילים לראות בישראל אבל אז המורה אמר לי 'לא ראיתי אותם ככה אף פעם'. כשהוא אמר לי את זה הבנתי שהדיבור על הפיגוע מעורר הרבה תגובות ורגשות ואנחנו מכירים את זה מהימנעות לגעת בתכנים קשים. היה קשה להם לשתף או לדבר על זה. אנחנו מכירים שבארץ בתי ספר מיד פותחים את השערים ויש מיומנות של עיבוד וחשיפה ושם לא היה את זה".

שני אור-נוי, פסיכולוגית קלינית ושיקומית מומחית, אחראית תחום cbt במחלקת טיפול יום פסיכיאטרי, וסגנית המנהלת של מרפאת הפסיכולוגים ב"שיבא ביונד" מסכמת: "בשנתיים וחצי האחרונות פעלנו בזירות קיצון, בטיפול בטראומה של ילדים מבוגרים וקהילות בישראל, בטיפול במרפאת השבים וגם זו היתה זירת קיצון. עשינו התאמות בין הידע שלנו לאירוע בסידני ולקהילה היהודית. הרגשנו שאנחנו יכולות למשימה הזו ושזה חשוב לנו שהידע שצברנו יכול לעזור לקהילה שעד לאירוע הנוראי לא חוותה טרור וטראומה".