אחד מכל חמישה ישראלים מהאוכלוסיה הבוגרת מדווחים על פגיעה חמורה בתפקוד היום -יומי, מקרב מי שדיווחו על דיכאון, חרדה או פוסט טראומה אחד מכל 2 אזרחים- מתקשים בתפקוד.
כך עולה מממצאי סדרת הסקרים "הברומטר הלאומי לבריאות הנפש" - סקר לאומי מקיף הבוחן את השפעת אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת על מצבם הנפשי של הישראלים.
סקר "הברומטר הלאומי לבריאות הנפש", המנוהל על ידי מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ומכון כללית למחקר, משרטט את תמונת המצב של בריאות הנפש באוכלוסייה הבוגרת בישראל על פני תקופה מתמשכת מ-7 באוקטובר.
הסקר נערך ב-3 פרקי זמן שונים (ינואר 24, מאי 24, אוקטובר 24) בקרב 2,686 נשאלים, ומכמת בהיקף הנרחב והעמוק ביותר עד כה את ההשלכות המשמעותיות של אירועי המלחמה על בריאות הנפש.
הסבב הרביעי נמשך והתבצע לאחר מבצע "עם כלביא" וטרם פורסם. מתוצאות הסקר נכון ל-10/24 עולה: שליש מן הציבור הבוגר בישראל עדיין ממשיך לסבול מתסמינים משמעותיים: 29% מן הנשאלים דיווחו על תסמינים בעצמה משמעותית הקשורים לדיכאון, 20% על תסמינים הקשורים לחרדה, 24% על תסמינים הקשורים לפוסט טראומה.
סדרת הסקרים חושפת שהאוכלוסיה שתחילה התאוששה מטראומת 7 באוקטובר התקשתה להמשיך ולהתאושש ככל שהמלחמה התמשכה: מספר חודשים לאחר תחילת המלחמה נרשמה ירידה בשיעור מי שדיווחו על עצמה משמעותית של לפחות אחד התסמינים (דיכאון חרדה או פוסט טראומה) - מ-41% ל-32%.
אך במדידה השלישית נצפתה שוב עלייה ל- 35% שדיווחו על תסמיני דיכאון או חרדה או פוסט טראוה. שיעורים גבוהים משמעותית מאלו שנמדדו לפני המלחמה, המעידים על נטל רגשי מתמשך בקנה מידה לאומי.
למעשה, כרבע ממי ש"חצו סף קליני" (דיווחו על תסמיני דיכאון או חרדה או פוסט טראומה) במדידה השלישית באוקטובר 2024 הם מקרים חדשים - אנשים שלא סבלו מתסמינים במדידות הקודמות.
"הנתונים מראים שיש לא מעט אנשים שהתגובה הנפשית שלהם למלחמה מתגלה רק בשלב מאוחר", מסביר פרופ' רן בליצר, סמנכ"ל ראש מערך החדשנות בכללית ומנהל מכון המחקר.
"בנוסף, אנחנו רואים לאחר השנה הראשונה של המלחמה כי התסמינים ברוב המקרים לא חלפו מאליהם, אך רבים מהסובלים מהם טרם פנו לבקש סיוע, לרבות בקרב בעלי עצמת תסמינים משמעותית. המאמצים לזהות את מי שעשוי להזדקק לעזרה צריכים להישאר גבוה בסדר העדיפויות, האירוע עוד לא מאחורינו".
החוקרים מדגישים כי "חציית סף קליני" בשאלונים מסוג זה אינה שקולה לאבחנה פסיכיאטרית –אלו כלים שנועדו לאתר סימני מצוקה, והם רק חלק מתהליך האבחון הקליני.
בהקשר לפוסט-טראומה הסקר מדגיש כי יש לגלות זהירות יתרה בפרשנות התסמינים כפוסט-טראומה עקב המלחמה, שכן רק 6% מן המשיבים, המהווים חלק קטן ממי שדיווחו על תסמינים חמורים המתאימים לפוסט-טראומה, דיווחו כי חוו חשיפה אישית לאירועי 7 באוקטובר.
"הממצאים ממחישים כי רבים מהאזרחים חווים תגובות רגשיות קשות גם מבלי שחוו את הזוועות באופן אישי, והמספרים מלמדים על מצוקה אמיתית, גם אם לא תמיד מדובר באבחנות רפואיות", אומרת סיגל סידליק אלון, הפסיכולוגית הראשית של כללית "האירועים הביטחוניים ומצבי המתח המתמשכים משפיעים על התסמינים הנפשיים באוכלוסייה, והמערכת צריכה לדעת לזהות ולהתערב גם לפני שנוצרת הפרעה קלינית".
1 מכל חמישה- סובל מדיכאון
אצל רבים מן הישראלים, המצוקה הנפשית שהחלה עם פרוץ המלחמה לא דעכה – אלא הפכה לקבועה. מן הסקר עלה כי אחד מכל חמישה סבל מתסמינים של דיכאון כבר בינואר 2024 וסבל מהם גם בחודשים שלאחר מכן.
שיעורים אלו היו גבוהים במיוחד בקרב מי שנחשפו אישית לאירועי המלחמה – כמו מי שחוו אובדן, שהו תחת איום ישיר או נאלצו לעזוב את ביתם. גם ללא חשיפה ישירה, יש קבוצה שבלטה ברמות התסמינים שלה, אנשים שחשים שאין להם על מי להישען. אלו שדיווחו שאין להם מספיק תמיכה משפחתית או חברתית היו בסיכון גבוה לחוות תסמינים עמידים של מצוקה נפשית.
העדר תמיכה להתמודדות עם המצב (כפונקציה של מעגלי התמיכה) התברר כמשתנה מנבא חזק מאוד גם של הסיכוי לפתח תסמינים וגם על הסיכוי לסבול מהם לאורך זמן. מי שדיווחו על קושי בהתמודדות בתחילת המלחמה היו בסיכון גבוה פי 2.7 לחציית סף קליני בהמשך, וגם לא חוו שיפור לאורך הזמן.
לדברי הדר סמואל, חוקרת בכירה במכון ברוקדייל "שאלה פשוטה אחת - על יכולת ההתמודדות - יכולה לשמש לזיהוי מוקדם של אוכלוסיות בסיכון . יותר מזה", מדגישה סמואל, "נראה שהשקעה בחיזוק היכולת להתמודד תעזור למנוע פיתוח תסמינים בעתיד".
לאורך סבבי הסקר חלה ירידה מדאיגה בשיעור מי שדיווחו על יכולת טובה להתמודד, בעיקר בקרב מי שנחשפו בעצימות גבוהה לאירועי 7 באוקטובר (נוכחות ביישוב בעוטף או במסיבות וחטיפה או מוות של אדם קרוב).
מדד חדש מגלה- נרשמה גם פגיעה בתפקוד היום-יומי
בסבב השלישי של המחקר נוספה לשאלון הסקר גם התייחסות למדד תפקוד (Work and Social Adjustment Scale – WSAS) – שבוחן את מידת הפגיעה בחיי היום-יום (עבודה, בית, קשרים חברתיים) בעקבות המצב הנפשי.
19% מן המשיבים, רוב הסובלים מתסמינים משמעותיים לפי הסקר, דיווחו על פגיעה חמורה בתפקודם היום-יומי, והשיעור גבוה יותר בקרב חוצי-סף קליני כלשהו – כ־50% דיווחו על פגיעה חמורה. המדובר בעדות משמעותית לכך שהתסמינים אינם רק נפשיים.
"עד היום המחקרים וההערכות בחנו תסמינים, אבל זו לא התמונה המלאה. צריך לזכור שחציית סף בשאלונים הללו זאת לא אבחנה חד-ערכית של הפרעה קלינית בבריאות הנפש", מציין פרופ' בליצר, "אבל המחקר שלנו מזהה, לראשונה, כי מחצית מבעלי התסמינים המשמעותיים סובלים מפגיעה חמורה בתפקוד היום-יומי".
"יש מקום להניח שאוכלוסייה זו, אחד מכל חמישה בוגרים בישראל, לו היה פונה למערכת הבריאות היה מופנה להתערבות. זה אתגר עצום שילווה אותנו בשנים הקרובות, ומחייב מענה חוצה מסגרות הן במערך בריאות הנפש והן במערך הנרחב של מרפאות הקהילה".
מחקר זה הוצג בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבראות וזכה בפרס העבודה המצטיינת. פרופ' בליצר: "לתפיסתנו מערכת הבריאות חייבת לעבור למודל פרואקטיבי יוזם גם בבריאות הנפש, מודלים שמאתרים את המטופלים שחשים צורך, פונים אליהם באופן יזום ונותנים מענה – במיוחד בקהילות בסיכון. כללית עושה זאת כבר היום עבור עשרות אלפי מבוטחים בסיכון. אנו פועלים כך בכל תחומי הרפואה, ועולם בריאות הנפש לא יכול להישאר מאחור".