בביה"ח שיבא ציינו לפני שבועיים לידה נדירה במיוחד של שלישיית בנים - בהיריון ספונטני. מדובר בשלישיה זהה גנטית, שנוצרה מעובר שהתחלק פעמיים, ושלושת העוברים חלקו אותה שליה.
המקרה כל כך נדיר - פעם ב־100 אלף לידות - כך שבכ־175 אלף לידות בישראל מדי שנה, מדובר בתופעה שקורית כאן פעם-פעמיים בשנה.
"אני בכלל לא רציתי ילדים, אך אשתי התעקשה", אומר האב המאושר, ד"ר מחמוד מריסאת - לשעבר רופא במיון בשיבא, שעבר לעבוד לאחרונה באילת. "נכנסנו להיריון לא מתוכנן, ובתוך כמה שבועות גילינו שזה היריון מרובה עוברים".
את אשתו, סואר חמדו, הכיר בשיבא בשעה ששימשה אחות בתינוקייה בבית החולים. כעת לבני הזוג "מיני תינוקייה" משל עצמם.
"בכיתי הרבה כשגילינו שזו שלישייה", משחזרת סואר. "פחדתי איך אסתדר עם זה. הכי הרבה חשבתי על תאומים. למעשה, כשגיליתי שאני בהיריון התפללתי שמדובר בתאומים, ואז גילינו שזו שלישייה. חששתי איך אסתדר לאחר הלידה ואיך ההיריון יתקדם. נכנסתי לדילמה מה עומד להיות. ברוך השם, עכשיו הכל בסדר. אני מאוד שמחה, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אי אפשר להסביר את ההרגשה - זו חוויה".
החלטה קשה
בקיץ שעבר עברה המשפחה להתגורר באילת. בחודש דצמבר התגלה ההיריון המיוחד. בני הזוג חזרו לשיבא למעקב רפואי, שכן רפואת העובר הטובה ביותר, לדעתם, נמצאת שם. מנהל היחידה לרפואת העובר בשיבא, פרופ' יואב ינון, וד"ר אירה רבינוביץ', שביצעו את מעקב ההיריון, הגדירו זאת כהיריון בסיכון גבוה והמליצו חד־משמעית על דילול עוברים.
"גם אני וגם סואר התקשינו להגיע להחלטה כזו, כי זה לבחור עובר אחד ולהגיד שאני לא רוצה אותו", מספר מחמוד. "היתה לנו דילמה קשה מאוד כמה שבועות. דילול של עובר עלול להביא גם לאובדן של כל ההיריון. בסוף הגענו להחלטה שאנחנו ממשיכים עם ההיריון. סואר הלכה עם הלב, ואני עם המוח ועם הלב", הוא אומר בחיוך.
במהלך ההיריון המורכב, כשהם כל העת על הקו בין אילת למעקב בשיבא, היה רגע אחד שלא ישכחו. במהלך מבצע "עם כלביא", ככל הנראה בגלל הלחץ הנפשי, סואר סבלה מצירים. בני הזוג יצאו לדרך הארוכה מאילת, כשהם נערכים לעצור בדרך בביה"ח סורוקה בבאר שבע, אם יהיה צורך דחוף.
"ביום שהגענו למיון בשיבא בחמש בבוקר בגלל הצירים - ירו טיל על סורוקה. היתה לי צמרמורת ברגע ששמעתי על זה. זה נס רפואי לכל דבר שההיריון הזה הסתיים ללא סיבוכים כלל".
ואלה שמותיהם
"כששלושת העוברים חולקים אותה שליה מדובר בהיריון בסיכון", מסביר פרופ' ינון. "יש כלי דם שעוברים מאחד לשני וב־50% מהשלישיות מהסוג הזה יש סיבוכים חמורים כמו גדילה של עובר אחד על חשבון האחרים או מעבר של דם מאחד לשני.
"בדרך כלל במצבים כאלה אנחנו ממליצים על הפחתת עוברים, אך בהפחתה כזו יש סיכון של 15%-10% לאבד את כל ההיריון. המלצנו גם לזוג הזה להפחית עובר אחד, אבל הם לא רצו. הם האמינו שיהיה בסדר, והם צדקו. ההיריון התפתח בצורה טובה, והלידה היתה בשבוע 34 - דבר שנחשב להצלחה".
האחים הרכים, שנולדו במשקלים תקינים של 1.9-1.8 ק"ג, זכו לשמות אדם, איאן ואמיר. לא סתם שלושת השמות מתחילים באות א'. "זה התאים לנו כי אנחנו אוהבים סדר וסימטריה", מסבירים ההורים.
האבא, ד"ר מחמוד: "דילול של עובר עלול להביא גם לאובדן של כל ההיריון. בסוף הגענו להחלטה שאנחנו ממשיכים עם ההיריון. סואר הלכה עם הלב, ואני עם המוח והלב"
ואיך מסתדרים עם שלושה תינוקות? "למרות שסואר היא אחות בתינוקייה שמופקדת על 13 תינוקות במשמרת, העבודה שלה מסתיימת אחרי שמונה שעות. פה זה 24/7, אין מנוחה", אומר ד"ר מחמוד. "כולם אמרו לנו שאנחנו נצטרך עזרה. אתמול לא ישנו כמעט כל הלילה. בכל שלוש-ארבע שעות הם קמים לאכול, והתחלתי להבין כמה זה עומד להיות קשה".
למרות זאת, האב המאושר מסביר: "כנראה אלוהים אוהב אותנו הרבה ועשינו משהו טוב בעולם. אני מלא הערצה לאשתי, שהיא אלופת האלופות שגידלה לאט־לאט במשך שמונה חודשים בבטן שלוש נשמות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו