אנדומטריוזיס: המחלה שפוגעת בתפקוד היומיומי ושתסמיניה החמירו במלחמה

סקר שיזמה עמותת אנדומטריוזיס ישראל מצא כי 93% מהחולות דיווחו על החמרה משמעותית בתסמיני המחלה. מדובר במחלה גניקולוגית הפוגעת באחת מכל 10 נשים, אשר סובלות מכאבים קשים ומאובחנת לרוב באיחור של שנים.

הסקר בדק כיצד השפיעה המלחמה המתמשכת על נשים המתמודדות עם מחלת אנדומטריוזיס ומצא עוד כי  75% מהנשים סובלות מעלייה ברמת חרדה ודיכאון.

הנשים נשאלו האם חשו החמרה בתסמיני המחלה בשל המלחמה. 70% מהנשים דיווחו על הפרעות בשינה, 65% מהנשים דיווחו על כאבי ראש ומיגרנה, 60% מהנשים דיווחו על הפרעות במערכת העיכול (גם הם חלק מתסמיני אנדומטריוזיס), 54% מהנשים דיווחו על החמרה בכאבי אגן.

תסמינים נוספים שהנשים דיווחו שהחמירו היו הפרעות במערכת השתן (52%), נפיחות בבטן (50%), דימומים בין מחזורים ושינוי באורך הדימום (50%), החמרה בכאבי מחזור (48%).

מבחינת נגישות לשירותי רפואה, הסקר מצא כי חלה הרעה בנגישות בגלל המלחמה המתמשכת: 29% מהנשים חוו החמרה בנגישות לשירותי רפואה ובריאות, 10% מהנשים נאלצו לבטל תורים רפואיים בעקבות המלחמה מצד המערכת הרפואית, 13.5% נאלצו לדחות תורים בעצמן בשל צורך להגיע לשירות צבאי/שירות מילואים/ או בגלל פינוי מהבית.

כ-60% מהנשים דיווחו שמצבן הבריאותי רע או רע מאוד, לאחר חודשיים של מלחמה, וכ-45% מהנשים דיווחו שמצבן הבריאותי הורע אחרי שנה של מלחמה.

הסקר בדק גם את תפיסת המחלה בזמן המלחמה המקושרת לתפיסת כאב קשה, דיכאון וסטרס סביב המחלה ומצא כי 42.7% מהנשים הרגישו תחושת אשמה ושאין להן זכות להתלונן על תסמיני המחלה בזמן המלחמה כשהשאר סובלים יותר, והתחושה זאת נשארה גם שנה אחרי המלחמה.

הסקר נערך בקרב 840 נשים עם אנדומטריוזיס בפריסה ארצית, ובדק את השפעת המלחמה על החמרת תסמיני המחלה, רמת דיכאון וחרדה, תפיסת המחלה, שינוי בשגרת הטיפול ונגישות לשירותי הרפואה.

קוי זרח-אמיתי (28) מאובחנת עם אנדומטריוזיס מאז גיל 19 מתארת את ההתמודדות הקשה עם המחלה עוד בשגרה, ועל הזמן הממושך עד שהתקבל אבחון בעניינה, לאחר ארבע שנים של כאבים קשים וסבל יומיומי. זרח-אמיתי נמצאת תחת מעקב רפואי ובמהלך השנים ניסתה טיפולים שונים במטרה להקל על הכאבים ועל מגוון התסמינים המלווים את המחלה, בהם התכווצויות באגן ובבטן התחתונה לאורך כל החודש, חולשה כללית, עייפות קיצונית, דימומים ממושכים וכאבים בזמן ולאחר קיום יחסי מין. התסמינים שעוצמתם משתנה מעת לעת, פגעו באופן מהותי בשגרת חייה, כמו בשגרת חייהן של חולות רבות.

עוד מספרת זרח-אמיתי על האתגרים שהתעוררו בקשר להתמודדות עם המחלה בצל המלחמה: "לצערי, בעקבות אירועי 7.10 והמלחמה בצפון, נאלצה משפחתי לנדוד בין חמש ערים שונות לאורך השנה וחצי האחרונות. המעברים התכופים פגעו ביכולת שלי לשמור על רצף טיפולי סדיר – הפסקתי מעקב רפואי לחלוטין, ועד היום לא הצלחתי לחזור אליו באופן מסודר. כל התחלה של טיפול רפואי או התחייבות למעקב עוררה בי תסכול, כי ברגע שכבר מצאתי רופא או רופאה מתאימים באזור מגוריי, לא הייתי בטוחה שאשאר שם גם בבדיקה הבאה."

זרח-אמיתי מספרת גם על הלחץ הנלווה בשל המלחמה המתמשכת שהשפיע גם הוא: "חוויתי לחץ, דאגה מתמשכת וחוסר ודאות שהחמירו את תסמיני המחלה. כאבי האגן חזרו בעוצמה, יחד עם התכווצויות חזקות, דימומים לא סדירים והפרעות שינה – תסמין שלא חוויתי קודם לכן. לעיתים קרובות הרגשתי שאין לי זכות להתלונן או לבקש עזרה. לא היה לי נעים להחסיר ממשימות היומיום בשל הכאב, נגרם לי תסכול עמוק והחמרה משמעותית במצב הבריאותי".

איה ורטהיימר, נשיאת עמותת אנדומטריוזיס ישראל מספרת כי אחד הדברים שהעמותה חוותה בתקופת המלחמה היא תחושת האשם של החולות סביב עיסוק בהתמודדות האישית, בניהול השגרתי של המחלה, בטיפול בתסמינים ובכאב הנלווה למחלה. היא מדגישה כי "מחלות כרוניות לא חולפות בעתות חירום. להיפך, הלחץ הנפשי שגורמת המלחמה, הפגיעה בנגישות וזמינות לתורים, וההתמודדות הרגשית המורכבת, רק מחמירים את התסמינים." ורטהיימר משתפת כי העמותה מגישה עזרה למטופלות, מסייעת בהנגשת ידע על טיפולים ושירותים ומיצוי זכויות, וכן כי העמותה מסייעת גם במקרים פרטניים של נפגעות ישירות מהמלחמה"

ד"ר אושרי בראל, מנהל מחלקת נשים, מערך נשים ויולדות, בית החולים האוניברסיטאי אסותא אשדוד ציין גם הוא בנוגע לסקר כי ממצאיו אינם מפתיעים: "מספר מחקרים שבוצעו בישראל מאז פרוץ המלחמה הדגימו עלייה משמעותית בשיעור הדיכאון והחרדה בקרב האוכלוסייה הכללית, ועלייה זו רלוונטית גם בקרב מתמודדות עם אנדומטריוזיס."

ד"ר בראל מדגיש אף הוא את הקשר שבין מצב הנפשי ירוד להחמרה בתסמיני המחלה: "הפגיעה במצב הנפשי של החולות גורם להחמרה של כאבי מחזור וכאבי אגן, והחמרה בתסמינים נוספים של המחלה, כמו, בעיות במערכת העיכול, כאבי ראש ומיגרנה והפרעות שינה."

מעבר לכך, ד"ר בראל ציין כי גם הפגיעה הכללית בשירותי הרפואה, עקב גיוס נרחב של רופאים למילואים ומיעוט בפניות של מטופלות שלא רצו להעמיס על המערכת בתקופה כזו גרמו להחמרה נוספת. הוא מזהיר כי "הידרדרות במצב הרפואי של החולות עלול לגרום לפגיעה תפקודית משמעותית, ולכן חשוב לא להזניח את הטיפול. מומלץ להסתייע במערכות תמיכה חברתית, פניה לטיפול רפואי ונפשי וניתן להיעזר גם ברפואה משלימה, פיזיותרפיה של רצפת אגן, שינויים תזונתיים ופעילות גופנית".