כ-20 תלונות הוגשו למשטרה בימים האחרונים בסעיף של "פגיעה בחסר ישע", בשמם של חטופים רבים, בהם לירי אלבג, טל חיימי, עומר ונקרט, אבינתן אור, קרינה ארייב, אמילי דמארי, נעמה לוי, האחים איתן ויאיר הורן וחטופים נוספים.
הרופאים שמגיעים לתחנות משטרה ברחבי הארץ מסבירים שהם עושים זאת בשל חובת הדיווח על חסרי ישע שחלה עליהם על פי חוק. הם מגובים בדוחות רפואיים הסוקרים את מצבם הקשה מאוד של החטופים.
המהלך ההצהרתי והמחאתי נעשה בתיאום עם משפחות של חטופים שהסכימו לכך ואף ביקשו שכמה שיותר רופאים יגישו תלונה. הרופאים מציינים בתחנת המשטרה כי "לצערנו איננו יודעים בוודאות מה מצבם הרפואי, אך אנו יודעים בוודאות שבשלב זה הם סובלים מפגיעות כלל מערכתיות, על פי כל הערכות המצב ובהתאם לעדות המשוחררים עד כה. הם מורעבים, נמנעת מהם גישה למים ולאוויר. הם עוברים התעללות נפשית, פיזית ומינית ולא זוכים לטיפול רפואי".
אחת ממובילות המהלך היא ד"ר סמדר ריין, רופאת משפחה במכבי בקרית גת. "זה צעד מחאתי והצהרתי וברור לי שגם המשטרה יודעת את זה. חשוב לנו להזכיר שעל פי חוק כל אדם וביתר שאת מי שעוסק במקצועות הבריאות יש לו חובת דיווח על חסר ישע. בין אם זה קשיש דמנטי, ילד שלא יכול לדאוג לעצמו או כל אדם שלא יכול לדאוג לצרכיו. חשוב לנו להעלות למודעות שהחטופים חסרי ישע ולא מקבלים את צרכי החיים הבסיסיים ולהעלות את המודעות למאבק הזה ולשחרור שלהם".
לדבריה, המהלך נעשה בשיתוף פעולה עם 22 משפחות חטופים שהסכימו שיוגשו תלונות בנוגע ליקיריהם. "השוטרים היו מופתעים בתחילה אך נתקלנו בחוקר מסביר פנים ובשיתוף פעולה וברצון להעלות את המודעות גם מצידם", היא משתפת. "זו הנפת דגל אדום שלנו כאנשי מקצוע שמזהירים ממצב החטופים. שלא יגידו שלא התרענו שהם חסרי ישע מורעבים מוכים מעונים ללא תנאי הגיינה בסיסיים.
אנחנו קוראים לכל אנשי הבריאות שמחוייבים עפי חוק לדווח על חסרי ישע. וכל אדם שמזדהה שייגש לתתחנת המשטרה ולהגיש תלונה בתיאום איתנו ועבור משפחות שהביעו הסכמה למהלך".
כפי שדיווחנו לפני כשבוע, מאבק "רופאים למען חטופים" החל בהפצת עצומה לחברי הכנסת והשרים המזהירה כי "החולים הדחופים ביותר במדינת ישראל הם החטופים" וכי השהות הממושכת בשבי קטלנית עבורם. "מדובר בגסיסה מלאת ייסורים, שביכולתכם ומחובתכם לעצור".
נכון להיום, מעל 1,000 רופאות ורופאים חתמו על העצומה. דו"ח שחובר במערך הרפואה של מטה משפחות החטופים ביום ה-300 לחטיפה ושעליו מתבססות התלונות למשטרה קובע כי "סיכויי ההישרדות של החטופים יורדים בחדות. החטופים חשופים לסיכונים בריאותיים הנובעים ממצבים רפואיים קודמים והן בשל תנאי השבי, ביניהם, מחלות כרוניות ללא גישה לתרופות או טיפולים, ליקויי ראייה, שמיעה וניידות, בעיות תזונה ועיכול, סיכונים ייחודיים לנשים, מחלות זיהומיות ותנאים סביבתיים קשים.
על פי הערכת סיכונים מתוך דוחות רפואיים ומידע שהתקבל מחטופים ששבו, ככל שעובר הזמן פוחת בחדות מספר החטופים ששורדים את תנאי השבי הקשים, הכוללים: רעב, התייבשות, תנאי תברואה לקויים, חשיפה למחלות מידבקות, טראומה נפשית כתוצאה מהתעללות ובידוד, פציעות שלא טופלו והיעדר מספיק אוויר ותאורה".
ההערכה היא שככל שהזמן מתקדם, מספר השורדים פוחת בחדות, ולבסוף אף אחד מהם לא יישאר בחיים. ד"ר אמיר בלומנפלד, לשעבר ראש ענף טראומה בחיל הרפואה, מזהיר כי השבי הממושך בתנאים קשים, כמו כליאה במנהרות, מוביל לפגיעות בריאותיות פיזיות ונפשיות קשות. לדברי בלומנפלד, ניתן לומר בוודאות גבוהה כי כל מי שנשבה ונותר בחיים סובל כעת ממחלות ותופעות שונות שיחמירו עד כדי סיכון חייו, במידה ולא ישוחרר בקרוב.
פרופ' יובל חלד, לשעבר פיזיולוג ראשי בחיל הרפואה, מדגיש כי תת-תזונה, פציעות לא מטופלות ותברואה ירודה גורמים להידרדרות פיזית משמעותית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו