בתה בת ה־14.5 של נ' ניסתה לשים קץ לחייה לפני חמישה חודשים. אחרי הניסיון לפגוע בעצמה, אושפזה בהסכמה במחלקה פסיכיאטרית, אך מאז היא עדיין מאושפזת אף שהטיפול בה במחלקה כבר הסתיים. הסיבה: תור המתנה ארוך לטיפול פסיכולוגי, גם לטיפול פרטי, שלא מאפשרים לנ' לתת טיפול לבתה שלא במסגרת אשפוז.
"בחודשיים האחרונים היא שוהה בתנאים של מחלקה סגורה, שזה אומר שהיא לא רואה אור שמש, לא נושמת אוויר, לא רואה את המשפחה, חוץ מההורים כי רק לנו מותר לבוא ולבקר. היא לא פוגשת את האחים ואת החברות שלה, מנותקת מבית הספר. החיים שלה מצומצמים למבנה המחלקה" מספרת נ'.
"קשה לנו לראות אותה ככה, היא כל כך מצליחנית, חברותית ומקובלת בכל מקום. יש שם גם עירוב של מקרים, היא שוהה עם ילדים מרקעים קשים מאוד - בלי משפחה בכלל, או הורים שקיבלו צווי הרחקה מילדיהם", הוסיפה נ', "חשבתי שהיא תשתחרר הרבה יותר מהר, כבר פניתי למטפלים, ומהבירורים שעשיתי הבנתי שאין לי שום מענה אחר לתת לה שאינו אשפוז. בעיר שלנו ההמתנה היא בין חצי שנה לשמונה חודשים".
עוד אמרה נ': "אני ברשימות המתנה של פסיכולוגים פרטיים שמגיעות לשנה. אני יכולה לשחרר אותה הביתה, אבל אין לי טיפול בשבילה פה בבית".
"יש הרבה מקרי אובדנות"
ד"ר הילה הדס, מנכ"לית "אנוש": "אנחנו רואים מהשטח מצוקה שהולכת ומעמיקה. תורי ההמתנה הולכים ומתארכים. מצבים מחמירים. אנחנו שומעים הרבה על אובדנות. אנשים מגיעים למרכזי המשפחות של אנוש ומתארים מצבים קשים והמתנות ארוכות לטיפול, כאשר בינתיים המצב של הילד או הנער בבית מחמיר".
היא הוסיפה: "יש הורים שמשאירים את הילד באשפוז כי אין מענה בחוץ. זה כדור שלג ובור שהולך ומעמיק. יכול להיות שכאשר נער יגיע אלינו, נעשה הערכה ראשונית ונגיע למסקנה שהוא צריך טיפול אינטנסיבי יותר ואין מי שייתן לו. המענה שלנו לבני נוער בקהילה קיים בזכות רשויות ותורמים והיום רואים כמה זה אפקטיבי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו