מבשלות וזוכרות: אימהות מספרות על המתכונים האהובים של בניהן שנפלו

אחד הדברים המסמלים את הקשר בין אמא לבנה הוא האוכל. לרוב, יש את המנה הפייבוריטית. בפרויקט מיוחד ל"ישראל היום" האימהות מבשלות ומספרות על המתכונים האהובים על בניהן שנפלו בשירות הצבאי.

סמ"ר עופר ג'רבי ז"ל התגייס לפלחה"ן גבעתי ב־2002, בעקבות אחיו ששירת באותו גדוד. הימים היו ימי טרום ההתנתקות וג'רבי יצא עם חבריו לנשק לפעולות. ג'רבי נהרג באסון הנגמ"ש הראשון שאירע במסגרת מבצע "פרשי הפלדה" בשכונת זיתון שבפאתי העיר עזה. 

באסון זה, שאירע לפנות בוקר יום שלישי, 11 במאי 2004, נהרגו שישה חיילים, ובהם גם סמ"ר עופר ג'רבי. הוא נפל חודשיים אחרי שמלאו לו 20. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

המאכל שהיה אהוב על עופר הוא קוסקוס עם עוף. "אני אמנם פולנייה, אבל בעלי הוא טריפוליטאי. האוכל המסורתי של יום שלישי הוא הקוסקוס, אבל מכיוון שעופר היה מגיע רק בסופי שבוע, המסורת עברה אצלנו בבית ליום שישי בערב", מספרת אמו של עופר, ציפי. 

כשעופר היה חוזר מהבסיס, "הוא היה מחכה בקוצר רוח לערב כדי לאכול את המנה האהובה עליו - קוסקוס עם עוף, רוטב וירקות, כמובן".  

רוב הזמן ציפי מצאה את עצמה "בדיכאון ובוכה במיטה. עופר היה צנוע וטוב לב, הוא היה ילד מאוד יפה ואפילו דגמן מדי פעם. מצד שני, יש לי עוד ילדים". 

מחוסר ברירה, משתפת ציפי, "קמתי וחזרתי למטבח להכין להם אוכל, אבל הטעם של הקוסקוס כבר לא חזר להיות אותו הטעם כשעופר עוד היה איתנו". 

"הוא היה נכד בכור ואהוב"

סג"מ בר רהב ז"ל נולד ברמת ישי, הבכור מארבעה ילדים. הוא היה שחקן נבחרת ישראל בכדורמים, ובזכות כישרונו יוצא הדופן שובץ כבר בגיל 16 בקבוצת הבוגרים של הפועל קריית טבעון. למרות היותו ספורטאי מצטיין, בר בחר להתגייס לקרבי ושובץ בהנדסה קרבית. 

כשהתחיל מבצע שובו בנים - ומייד אחריו צוק איתן - הוא הספיק לסיים את השלב הראשון של קורס קציני ההנדסה בבה"ד 1. ב־17 ביולי 2014 נכנס צה"ל קרקעית לעזה, והכוח שעימו נמנה בר התלווה לגדס"ר צנחנים. ב־19 ביולי, אחרי שתוקנה התקלה ברכב הפומה (דמוי טנק ללא צריח) של צוותו, המ"מ שלו שלח אותו לוודא שכל הציוד הועמס. באותה שעה נורה טיל שפגע ב"פומה", ובר נהרג. הוא נפל שלושה שבועות אחרי שמלאו לו 21 והותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

המאכל שהיה אהוב על בר הוא גולאש עם בצקניות: "בר אהב מאוד לאכול באופן כללי, ולמרות העובדה שהיה רזה מאוד הוא אכל המון, בגלל שהיה ספורטאי", מספרת אמו של בר, נעמה רהב, "אחרי שהוא נהרג היינו מרגישים את זה גם בצמצום המשמעותי של כמויות האוכל שהנחנו על השולחן. אז הרבה מאוד זמן היה לי קשה בכלל להיכנס למטבח, כי זה הציף בי זיכרונות כואבים".

נעמה מציינת כי "הוא היה הנכד הבכור וסבתו מאוד אהבה לפנק אותו. הגולאש בא עם בצקניות ואנחנו קראנו לזה 'פישפלך'. עד היום אין לי מושג למה קראנו לזה ככה. בר טעם את המאכל הזה עוד כשהיה ילד". 

כשבר היה חוזר מהבסיס לסופ"ש בבית, "ביום שישי היינו אוכלים אצל סבא וסבתא. בשבת בבוקר, בזמן שהוא ישן, אני הייתי מבשלת, וכשהוא היה מתעורר לקראת הצהריים הוא היה אוכל קודם קורנפלקס עם חלב. אחרי שהוא היה מסיים הוא היה אומר, 'טוב, אפשר לאכול עכשיו ארוחת צהריים', ובחורף זה תמיד היה מאכלים כמו גולאש או חמין. את המנה הזאת של גולאש עם בצקניות העברנו לפרויקט 'מתכון עם זיכרון', שבו מועלים באתר אינטרנט מתכונים של מאכלים שהיו אהובים על חיילים שנפלו". 

לסיכום, נעמה מבקשת מכל עם ישראל "להצטרף לעמוד הפייסבוק לזכרו של בר. אני מעלה גם אליו מתכונים שונים שבר אהב".

"רצה מרק שעועית בשיא החום"

עד לנפילתו, קטף סמל מאור כהן קדוש ז"ל כמעט כל תעודת הצטיינות אפשרית: ממח"ט החטיבה הצפונית של עזה שבה שירת, ועד לקצין הקשר הפיקודי בדרום. 

בשנה שבה נהרג הוא היה מועמד לקבל אות חייל מצטיין מהנשיא, שאותו קיבלו לבסוף הוריו לאחר נפילתו מקצין הקשר הראשי של צה"ל. בזכות הצטיינותו היתרה מאור התקדם במהירות רבה בהרבה מהמקובל לתפקיד טכנאי הקשר הראשי של החטיבה הצפונית של עזה. בבוקר יום ראשון, 17 בינואר 2010, כשמאור היה בדרכו חזרה מחופשת השבת בביתו שבראשון לציון, הוא נהרג בתאונת דרכים סמוך לקיבוץ בארי. הוא היה בן 20 וחצי במותו והותיר אחריו הורים, אח ואחות.

המאכל שהיה אהוב על מאור במיוחד הוא מרק שעועית, שהוליד את מפעל החיים של אמו אתי - הבלוג "קסם במטבח". "מאור אהב מאוד מרק שעועית. בחורף, בכל יום שישי בצהריים, היה נהוג אצלנו להכין מרק שעועית. אבל מאור רצה מרק שעועית בכל עונות השנה, לא היה משנה לו אם זה חורף או קיץ", מספרת האם אתי. "לפעמים הייתי אומרת לו: 'מאור, חם מדי', והוא היה אומר לי: 'לא נורא, נדליק מזגן ונאכל. הכל בסדר'". 

רק חמש שנים אחרי שמאור נפל הצליחה אמו לבשל שוב מרק שעועית. "הרבה זמן אחרי שמאור נהרג לא הייתי מסוגלת לבשל, במיוחד מרק שעועית", היא מספרת, "רק ארבע־חמש שנים אחרי שהוא נהרג חזרתי לבשל קצת. בפעם הראשונה גיסתי תמכה בי ועודדה אותי לעשות את זה. היא אמרה לי: 'אני עומדת לידך ואת מכינה את המרק. אף אחד לא אשם במה שקרה'. ידעתי שהמשפחה מתגעגעת למרק הזה, לישיבה יחד סביב שולחן האוכל בימי שישי בצהריים. כך התפתח הבלוג שלי 'קסם במטבח' למתכונתו העכשווית". 

אתי פתחה את הבלוג שנתיים אחרי נפילתו, כדי להנציח את מאור. "בהתחלה הוא נקרא 'ללכת באורו', עד שבאחד הימים העליתי בו את הסיפור על מרק השעועית. קיבלנו המון תגובות לפוסט הזה, אנשים התרגשו וביקשו את המתכון. מאז הוא הפך לאט־לאט לבלוג שעוסק באוכל ונקרא היום 'קסם במטבח', עם 190 אלף עוקבים. היום בבלוג יש הרבה מאור והרבה־הרבה אוכל".

מאז ועד היום אתי עדיין מכינה מרק שעועית, "אבל לא בכל יום שישי, כי זה עדיין קשה לי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו