רתיחה צפויה מראש: נתניהו נאלץ להיכנע

ראש הממשלה צריך היהלראות את זה מגיע.כבר לפני שבועיים, כששר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן קרא לפרויקטור הקורונה רוני גמזו להתפטר, היה ברור שאת היחסים האלה לא ניתן יהיה לשקם. אבל נתניהו התעלם. זאת, בזמן שהקלחת החרדית בבני ברק וגלילותיה כבר הגיעה לסף רתיחה - עד שזה התפרץ לעברו. את המחיר למהלכים הבאים כולנו עשויים לשלם.

מפת יישובי ישראל שאמורה להיצבע בצבעי הרמזור, אמורה היתה להיקבע בהתאם לשיקולים אובייקטיביים בלבד. היקפי התחלואה הם שאמורים להעניק ליישוב את צבעו למשך שבועיים עד הבדיקה הבאה. מרגע שמתערבבים שיקולים אחרים, אפילו אם המתווה החדש נראה נכון ומקבל את אישורי הדרג המקצועי הרפואי - האמון נפגע ומגיע לרמה שאי אפשר לשקמו. בסיבוב הקודם ישבו מיליוני אזרחים בבתים עם ילדיהם, לא יצאו למרחק של יותר ממאה מטרים, עסקים נסגרו, מקומות בילוי שממו, ובתי הכנסת נעזבו. זה עבד כי אז האמינו. היום כבר הרבה פחות.

אי אפשר לכפותסגר. אפשר להתמודד עם פורעי חוק, לא עם אוכלוסייה שלמה. את ההידברות עםהציבור החרדיצריך היה להתחיל מזמן. אם יש בידי עיריות בני ברק ואלעד נתונים שלפיהם היקפי התחלואה הגבוהים הם נגזרת של בדיקות של תלמידי ישיבה מחוץ לעיר - מישהו היה צריך לשבת ולעבור איתם על הנתונים. אם יתבררו כנכונים - לשחרר. אם לא - להורות לראשי העיר, לרבנים המשפיעים ולחברי הכנסת לפעול בקרב הקהילה לקבלת הסגר מרצון. אבל איש לא בא ואיש לא התעניין. ומכאן התסכול.

גם ההפגנות בבלפור מעצימות את אי-האמון. אפשר להציג נתונים מכאן ועד בחריין שאין הדבקות באותן הפגנות, זה לא משנה את העובדה שהם יוצרות תחושה של איפה ואיפה, ושמה שלציבור אחד מותר, לאחר אסור.

ראשי היישובים החרדים התחילו במרתון פגישות עם כל מי שנחשב לכזה התוקע אצבע בעינו של נתניהו: מנפתלי בנט, דרך עופר שלח, ועד בני גנץ. המטרה היא להלחיץ. להראות שגם לשותפים הנאמנים ביותר יש קווים אדומים. ושאם הפגיעה תימשך הם עשויים למצוא גם באחרים פרטנרים ראויים. נתניהו הבין את המסר והתחיל לגלות סימני כניעה.

מי שדחף מלכתחילה לשותפות הדמים עם נתניהו הם לא הנבחרים החרדים אלא הציבור. כפי שהעידו לא פעם משה גפני, אריה דרעי ואחרים, מצידם לא היתה כל בעיה לחבור לממשלת שמאל, כפי שהיה בעבר. אלא שהציבור לא מוכן לשמוע על כך.

החרדים, באופן כללי, מעריצים את נתניהו ולא רואים שום מנהיג אחר שיכול להתמודד מולו. והח"כים אחריהם. נשבעים לו אמונים בקמפיין ותולים פוסטרים שלו במטות הבחירות המפלגתיות. אך לא לעולם חוסן. אם נתניהו יאכזב את הציבור החרדי, הח"כים המובילים אותו ינצלו את ההזדמנות לכרות בריתות עם אחרים.