אחרי עלות השחר: מה עושים עם עזה?

17 שנים לאחר עקירת יישובי עזה, כשהיא למודת ניסיון רב מדי, את הלחימה ב"עלות השחר" ניהלה ישראל באופן מושלם. ידענו מתי להתחיל ומתי להפסיק. הטרוריסטים ספגו מכה. ישראלים, תודה לאל ולכיפת ברזל, לא שילמו בחייהם. אפילו הפורעים מקרב ערביי ישראל ישבו בדרך כלל בשקט. אך אחרי עלות השחר מאיר היום, ואז שבה ועולה השאלה מה הלאה, מה לטווח הארוך.

שני מיליון איש חיים ברצועת עזה. חמאס שולט בהם. ישראל מספקת להם משאבי יסוד. קטאר מממנת. מצרים מתחזקת. אחת לשנה בממוצע מתחולל פיצוץ. שלא לדבר על כך שבעזה עצמה חיים על הקצה: אין יוצא ואין בא. אין עבודה. החשמל בהקצבה והמים בהגבלה. האם יש דרך לשבור את מעגל הקסמים הצבאי? האם יש מתווה מדיני שיפחית את המתיחות ויכניס קצת שפיות בכאוס?

בימים אלה של ממשלת מעבר, אין דיון ממשי במסדרונות השלטונות לגבי העתיד של עזה. אך אחרי הבחירות, אם לא תקום ממשלה חדשה, הדרג המדיני הנוכחי יישאר והשאלה תונח לפתחו. רה"מ לפיד ושר הביטחון גנץ קרובים בהשקפת העולם, והפגינו במבצע יכולת לעבוד יחד. משוחררים מהמחויבות לבנט, הם עשויים להתניע מהלכים. מה גם שלפיד הוא הפוליטיקאי היחיד בישראל, להוציא ישראל כץ, שהניח תוכנית ממשית להסדרה בעזה. זה היה לפני שנה. הממשלה נתפסה אז כרעועה, ומחשבות על הסדרה בעזה נחשבו תלושות מהמציאות. אבל אחרי הבחירות הקרובות, בין שישיג רוב בכנסת ובין שיישאר בתפקיד מכוח האינרציה, תהיה ללפיד הזדמנות לקדם את חזונו. תמיכת הממשל האמריקני כבר מובטחת לו, גם קהיר תתמוך. וכשמביטים שנה אחורה, ניתן לראות שהתזה של לפיד במידה חלקית כבר יושמה.

לפיד קורא לתוכנית שלו "כלכלה תמורת ביטחון" או "שיקום תמורת פירוז". היא כוללת שלושה שלבים - לטווח הקצר, הבינוני והארוך. באופן בסיסי, ובלי לפנות ישירות לטרוריסטים של חמאס, לפיד מציע להם משוואה די פשוטה: שיפור המצב הכלכלי ברצועה תמורת שיפור המצב הביטחוני מול ישראל.

בשנה האחרונה, בעצה אחת עם ראש הממשלה הקודם, נפתלי בנט, ישראל הוסיפה גזרים כלכליים לעזה. מספר הפועלים העזתים הבאים לעבוד בתחומי הקו הירוק הועלה ל־14 אלף. סל המוצרים שהכנסתם לרצועה מאושרת - הורחב. מגוון כלי הרכב שמיובאים לרצועה הוגדל. אלפי מהנדסים מצרים עבדו בשיקום ההריסות שחולל מבצע שומר החומות, במימון הקהילה הבינלאומית.

ישראל הניחה בפני חמאס פיתיון בדמות "שקט תמורת כסף". בסיבוב הנוכחי מול הרצועה, זה עבד. על פי המודיעין שנקלט בישראל, ראשי הארגון ידעו שהצטרפות לעימות עם ישראל תעלה במחיר כלכלי שתושבי הרצועה לא מוכנים לספוג. את הפטנט הזה לפיד רוצה להפוך למדיניות. ולא רק הוא. זהו אפוא החזון של לפיד. השלמה ישראלית ובינלאומית עם שלטון טרוריסטי דתי וקיצוני ברצועת עזה, ואף מתן תמריצים כלכליים לחיזוקו, על גבולנו הדרומי.

החלופה האחרת, האחת והיחידה, היא כיבוש צבאי של השטח וריסוק המשטר החמאסי. או כפי שנהגו להתנסח שרי הליכוד, "בסוף לא יהיה מנוס מכיבוש קרקעי של הרצועה". מישהו בשם אביגדור ליברמן היה הדוחף הראשי של הרעיון.

"דנים בכל והתרחיש הזה קיים בקצה, אך לא סביר שילכו אליו", אומר גורם מדיני המעורה בדיונים. התוכניות ההתקפיות ימשיכו לנוח במגירה. בשורה התחתונה, אפגניסטן זה כאן.