האם זה אפשרי להביא את לונדון לפתח תקווה? זה בדיוק מה שהשף קונדיטור עידן מימון מנסה לעשות. שנתיים וחצי אחרי שפתח בעיר את הדרימרי, בייקרי ביסטרו באווירה פריזאית, החליט השף להגשים עוד חלום והפעם להביא לעיר אווירה לונדונית עם הבר בייקר סלון. ללא ספק מימון מאוהב באירופה והוא מנסה לתת לקהל הישראלי פיסה קצת מן החוויה של הערים המפורסמות ביבשת.
כשנכנסים למקום, יש איזה וייב חו"לי באוויר. המארחת מושיבה אותנו בשולחן עגול, עם כיסאות רחבים שניתן להישען בהם לאחור ולהרגיש קצת כמו מלכים. הקירות עצמם מחופים בבריקים בצבע חום, מה שמעניק למקום אווירה די חורפית (וכל זה כשבחוץ 35 מעלות כן?). על הקיר תמונות בשחור לבן של כמה מגיבורי תרבות בריטים כמו צ'רצ'יל, צ'פלין, לצד צילום של ארמון וסטמינסטר.
אנחנו יושבים שמאחורינו ארון ראווה עם דלתות זכוכית בעיצוב אירופאי שנראה כאילו הגיע מהמאה ה-19. על המדפים מונחים כלים מעט עתיקים ולוחות דמויי ספרים שנותנים אווירת "הוגוורטס". מדובר בפריטים שלוקטו במשך שנים בשווקי יד שנייה בלונדון. מהתקרה נתלים שנדלירים עם נורות צהובות שנותנות אווירה חמימה שמשתלבת מצוין עם כל הריהוט וחיפוי הקירות. בהחלט ניכרת כאן ההשקעה והמחשבה מעבר.
גם הבר נראה בריטי להפליא עם כסאות עור בצבע אדום-בורדו ותאורת קיר שמוסיפה גם היא לכל העיצוב. האור מעיין חודר דרך בקבוקי המשקאות, מה שעושה עוד יותר חשק להתחיל לשתות. אז הנה הגענו לחלק הזה. אחד הדברים שמאוד אהבתי הוא עיצוב בתפריט. אז מה אהבתי בו? פותחים אותו כמעיין פתיחת חלון לצדדים, ועם פתיחתו נגלה תפריט קוקטיילים. משמע בבייקר סלון רוצים להגיד לנו: הקוקטיילים - זה המיין אישיו פה, בשביל זה הגעתי, זה מה שאנחנו עושים פה. ונכון, יש גם אוכל, והוא אפילו קצת פאנסי, אבל הוא מופיע בצידי בתפריט והוא נלווה לכל הסיפור.
תפריט הקוקטיילים נבנה בקפידה על ידי הבעלים של בר הקוקטיילים אימפריאל, וכל התמציות עליהן מבוססים הקוקטיילים נעשות במקום. התפריט מציע קוקטיילים על בסיסים שונים אם זה וויסקי, ג'ין או קמפרי. כולם מאוד "אינסטגרמיים", והנראות היא שם המשחק. בבייקר סלון מבינים את זה. הכל היום מצטלם וחייב להיראות פוטוגני. זה העידן שבו אנחנו חיים. הקוקטיילים נראים "אש", וניכרת ההשקעה במרכיבים ובנראות, אנחנו טעמנו את ה- LUCE DEL SOLE ׁׁׁ(רום בקרדי עם אננס, פסיפלורה, קרם קוקוס וסירופ שקדים), את ה-K–RUSH (וודקה קטל וואן, קאמפרי עם ליים ותמצית הל) ואת ה-BENGAL (רום בקרדי, ליקר קוואנטרו, ליים, סירופ אננס, אנגוסטורה).
אז באמירה כללית, הקוקטיילים הם ללא ספק מתוקים, מאד, וכן הקהל הישראלי די אוהב את זה. אבל למי שמחפש קוקטייל קצת פחות מתוק, יהיה קשה למצוא. ה-LUCE DEL SOLE הומלץ לי אחרי ששאלתי אם אכן הוא מתוק ואמרו לי שהוא לא כ"כ, ועם זאת - נחשו - כן הוא היה מתוק. טעים, קייצי אבל כן, מתוק. ככה גם לגבי K–RUSH, שלגביו נאמר לי שהוא יותר מריר, מן הסתם בגלל הקמפרי, אבל עדיין הוא הרגיש לי די מיץ. וזה קצת מבאס, גם באשר לכמות האלכוהול. מי שאוהב להרגיש אותו במשקה, אמליץ לו כבר מעכשיו לבקש מהברמן חיזוק. מצד שני, וחשוב לציין זאת, נראה שהטעם הזה די קולע לקהל הישראלי, שמחבב מאוד את המשקאות האלכוהוליים שלו מתוקים - ומסקר קטן שערכתי, זה לא מפריע לרוב האנשים.
ועכשיו לאוכל. אז נכון שאולי המיין אישיו זה הקוקטיילים, אבל לכל זה נלווה אוכל שהוא איך נגדיר? מעבר לחווית הצ'יפס והאדממה בברים שכונתיים ויותר בדגש על מנות מסעדה, כיאה לעובדה שעל המקום מנצח שף-קונדיטור. בצידי התפריט נפרסת רשימת מנות מגוונת אבל לא מפוזרת מידי, החל מפתיחים למרכז שולחן שכוללים למשל פרנה בטאבון, סלט ירקות שוק, סביח טחינה שחורה, דרך מנות דגים כמו סביצ'ה על ברוסקטה וטרטר טונה אדומה, ועד לפיצות הישר מהטאבון.
התחלנו עם פטריות ממולאות על פולנטה, שעועית ירוקה ופרמז'ן. המנה הייתה טעימה ועשירה והפולנטה עשויה בקפידה ורק רוצים לאכול ממנה עוד. המשכנו עם מנת כרובית על טחינה ויוגורט שמגיעה עם ירוקים מעל. קצת התקשנו להבין למה יש את כל ערימת הסלט הזו מלמעלה, שכלל לא נראית קשורה למנה. צריך לנבור בתוכה כדי להגיע לכרובית, שזו הסיבה שהזמנו את המנה. הניסיון הזה להתחכם ולשים את העלים שהיו אמורים להיות במצע מעל, הוא חסר כל נימוק. הכרובית עצמה מונחת על יוגורט וטחינה במרקם די דליל שאפילו לא מצליח "להיתפס" על הכרובית, מה שיוצר מנה די חסרת טעם עם כרובית לא מתובלת מספיק, וגם לא הייתה מספיק מבושלת. חבל.
טעמנו גם את הטאטאקי טונה עם אטריות שעועית, מלפפון, צ'ילי, שרי, כוסברה, שעועית ירוקה וויניגרט עשבים מהמזרח. הטאטאקי עצמו היה טעים מאד וצרוב במידה נכונה, וניכר שהדג איכותי. עם זאת, הייתי קוראת לזה יותר מנת נודלס מאשר מנת דג. על הר של אטריות הונחו ארבע חתיכות קטנות של דג, ככה שלקרוא למנה בשם טאטאקי טונה זה מעט מעוות את המציאות. עדיף היה לשלם עוד 10 שקלים ולקבל מנה מכובדת של דג. אז כן, המנה טעימה ויש לה נינוח אסייאתי מגניב, אבל בכל זאת, קצת מאכזב.
אחר כך בחנו את תפריט הפיצות. הפיצות עצמן נעשות בטאבון שנמצא ממש לצד בר המשקאות. (הערת ביניים: טרנד הטאבון הולך ונהיה יותר פופולארי, ונדמה שכל מסעדה שרוצה להוכיח שהיא "המקום" לפיצה חייבת להחזיק באחד כזה) . הלכנו עם המלצת המלצר וניסינו את פיצת patate dolci עם מוצרלה, קרם בטטה, בצל מקורמל, ברי פקאן, פסטו ובצל ירוק. הבצק היה פשוט מצוין וקראסטי במיוחד, אפשר להמשיך לאכול את הקשה בלי סוף, יש במרקם הזה משהו פשוט ממכר.
הרעיון של הקרם בטטה מגניב לאללה ובאמת מדובר בביס מאוד טעים. כבד, אבל טעים. תכינו מקום בבטן.
אז בואו נסכם. מדובר במקום עם אווירה מאוד נעימה וחמימה, כזה שמזמין לשבת. הכל מאוד מושקע וניכר שנבחר בקפידה. לצד זאת, המחירים מתאימים לכל כיס כשהמנה היקרה בתפריט עומדת על מחיר של פחות מ-70 שקלים, ככה שאתה יכול להרגיש שאתה בהיי קלאס מבלי לרוקן את הכיס, שזה סופר נחמד - ה"ווליו פור מאני" פה לגמרי משחק תפקיד. עם זאת, יש מספר מנות שהיינו מעדיפים לשלם עליהן יותר כדי גם לקבל יותר - כן. קשה לייצר מנת דג זולה, דג זה יקר וזה בסדר.
ברוב מנות התפריט זה אכן לא מורגש, ובבייקר סלון הצליחו באמת להגיע לאיזון יפה. דבר אחרון, המקום מתהדר באווירה בריטית, למרות שהתפריט עצמו הוא יותר מקומי ים תיכוני עם אווירת דרום איטליה. הוא פרשי, הוא קליל, הוא קייצי אבל המנה הבריטית היחידה שם היא כנראה פיש אנד ציפס. רוצה לומר, העיצוב באמת יפהפה, המנות כייפיות, אבל אין תיאום בין השניים. משמע - רוצים להרגיש בלונדון עם אווירת ים תיכון. האמת, שנראה שהקהל הישראלי די אוהב את זה. אולי זה המתכון למקום מוצלח.
הסיבים 49 פתח תקווה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו