יש מסעדות שמהרגע שנכנסים אליהן מבינים שהושקעה מחשבה בכל פרט, ו-OBI היא בהחלט אחת מהן. המסעדה מציעה חלל מרשים בהשראה יפנית, עיצוב מוקפד ואווירה שכיף להישאר בה. גם השירות היה נעים וטוב לאורך כל הערב, והתחושה הכללית היא של מקום שיודע בדיוק איזו חוויה הוא רוצה להציע.
במסגרת הספיישל החדש לערבי ראשון, המסעדה מציעה תפריט מצומצם של ראמן, שיפודים ומנות ראשונות, לצד קוקטיילים. על הנייר, מדובר בשילוב מוצלח לערב תל אביבי, אוכל יפני, מנות לחלוקה ודרינק טוב. בפועל, קיבלנו ערב עם כמה מנות טובות, לצד פספוס אחד משמעותי שביאס את החוויה כולה.
אם יש משהו שהיינו שמחים להזמין שוב בלי לחשוב פעמיים, זה קוקטייל HAPPY END (58 שקלים). השילוב של ג'ין, אפרסק, אמרו צ'ילי וליים יוצר משקה רענן, פירותי ומאוזן, עם חמיצות נעימה ונגיעה מתובלת שמוסיפה עניין בלי להשתלט. הוא הזכיר לנו את קוקטייל הג'סמין הקלאסי, עם פרופיל הדרי ומרענן, לצערי מבין הדברים שטעמנו באותו ערב, זה היה אחד הטובים ביותר.
השיפודים והראשונות
בגזרת המנות הראשונות והשיפודים היו כמה הצלחות של ממש. הקריספי רייס (44 שקלים) היה אחד הביסים המוצלחים בערב. האורז היה פריך, הטרטר היה מצוין והרוטב חיבר בין המרכיבים בצורה מדויקת. זו מנה שבה כל חלק עושה את העבודה שלו, והתוצאה היא ביס כיף.
התירס גילי (68 שקלים) היה נחמד, עם מתיקות טבעית של התירס שמעניקה בסיס טוב למנה. עם זאת, הרוטב היה מלוח מדי והשתלט מעט על הטעמים. זו הייתה מליחות שעוד אפשר להתמודד איתה, אבל בהחלט כזו שהיינו שמחים לראות מאוזנת יותר.
לעומת זאת, שיפוד הכבדים והבצל הסגול (48 שקלים) היה הצלחה גדולה. הכבד היה עשיר בטעם, והבצל הסגול הוסיף ניגודיות נעימה שהשלימה את הביס. זו מנה שלא מנסה להתחכם יותר מדי ומצליחה בזכות חומר הגלם והחיבור הנכון בין המרכיבים. למעשה, היא הייתה אחת המנות שהכי נהנינו מהן באותו ערב.
גם שיפוד שכבות הכף והליה (68 שקלים) היה מוצלח. השילוב בין שני נתחי הבשר יצר ביס עשיר ומספק, עם משחק של מרקמים וטעמי בשר שהצליחו לעמוד בפני עצמם. באופן כמעט אירוני, דווקא כאן הרגשנו שהיה אפשר להוסיף מעט מלח. אחרי מנה שבה המליחות הייתה מורגשת מדי, השיפוד הזה הזכיר לנו עד כמה התיבול הנכון הוא עניין של איזון.
שני ראמנים, יותר מדי מלח
גולת הכותרת של ספיישל ימי ראשון היא הראמן, ולכן הזמנו את שתי הגרסאות שבתפריט: Shoyu Ramen על בסיס ציר עוף (78 שקלים) ו-Veggie Miso Ramen על בסיס ציר פטריות (72 שקלים).
שתי הקערות התחילו ברגל ימין. בביסים הראשונים הורגשו חומרי גלם טובים, הנודלס היו מוצלחים והצירים הציגו עומק טעמים מבטיח. גם הפרגית בראמן העוף הייתה עסיסית וצרובה היטב והפטריות והטופו בגרסה הצמחונית היו טובות והוסיפו למנה מרקם וטעם. לרגע נדמה היה שהגענו בדיוק בשביל מה שציפינו לו: קערת ראמן חמה, עשירה ומנחמת.
אלא שככל שהמשכנו לאכול, המליחות הלכה והשתלטה על החוויה. בשני הראמנים הציר היה מלוח מדי, עד כדי כך שהיה קשה להמשיך לאכול, ובוודאי לסיים את הקערות. במקום שהציר יחבר בין הנודלס, הבשר והפטריות, הוא הפך לטעם הדומיננטי ביותר במנה והאפיל על יתר המרכיבים.
חשוב לי לציין שאני דווקא מאוד אוהבת אוכל מלוח, ואפילו מעדיפה לא פעם מנות עם יד נדיבה במלח. לכן, במקרה הזה, לא מדובר ברגישות למליחות או בהעדפה אישית לאוכל עדין. בתירס עוד הצלחנו להתמודד עם התיבול, אבל בראמן זה כבר היה סיפור אחר. המליחות הייתה חריגה עד כדי כך שהיא פגעה בהנאה מהמנות והפכה את המשך האכילה למשימה לא פשוטה.
אולי הגענו ביום מרגש במיוחד, ואולי השף היה מאוהב (שזה כמובן מעולה), אבל במקרה הזה, נראה שהיד הייתה נדיבה מדי עם המלח. זה היה מבאס במיוחד משום שהביסים הראשונים היו כל כך מבטיחים. חומרי הגלם הרגישו איכותיים והיה ברור שיש כאן בסיס למנות מוצלחות. אלא שבסופו של דבר, הציר השתלט על הכול. הוא היה אמור להיות עמוק ועשיר, אבל גם לאפשר לשאר המרכיבים לקבל מקום. כאן, בשתי הגרסאות, האיזון פשוט לא עבד.
ל-OBI יש הרבה מה להציע: חלל מרשים בעיצוב יפני מוקפד, שירות נעים, קוקטייל מצוין וכמה מנות שהשאירו טעם של עוד. הקריספי רייס ושיפוד הכבדים היו מההצלחות הגדולות של הערב, וגם שיפוד הכף והליה הוכיח שלמטבח יש יכולת להוציא מנות עשירות ומוצלחות.
דווקא הראמן, שאמור להיות גולת הכותרת של ערבי ראשון, היה האכזבה הגדולה. בשתי הקערות שטעמנו המליחות השתלטה על שאר הטעמים ופגעה בהנאה, וחבל במיוחד משום שחומרי הגלם והביסים הראשונים הבטיחו כל כך הרבה. בסופו של דבר, הגעתי בשביל הראמן, אבל השיפודים הם אלה שנתנו לי סיבה לחזור.
OBI, יבנה 20, תל אביב
ימי ראשון. האפי האוור: 18:00-19:30
