אפילו רק בשביל הקינוח שווה להגיע: המסעדה החדשה שהפתיעה אותנו

גילוי נאות: מדי פעם, כחלק ממסלול הליכה וסידורים כמעט-קבוע, מזדמן לנו להתיישב בבית הקפה פלור (Fleur) שברחוב כצנלסון בגבעתיים על קפה ומאפה ראויים, לפעמים על סלט או כריך. קשה להגדיר את המקום הקטנטן הזה כמוסד קולינרי או כמוקד עלייה לרגל שחובה לפקוד, אבל כפיתרון יעיל, סימפטי וטעים שסוגר פינה ומצדיק גיחה ספונטנית? בהחלט.

לפיכך, כשהקבוצה פתחה לאחרונה את No.2, מסעדת הערב הראשונה שלה בתל אביב, הרגשנו מחוייבות, כלקוחות ותיקים ודי מרוצים של פלור הקטנה, לקפוץ להתרשם.

כן, גם בורגר הטונה ושיפוד הפטריות קרצו לנו מהתפריט והיטו את הכף בקבלת ההחלטה לצאת מהבית בערב קיצי הביל במיוחד, וזה בדיוק מה שעשינו.

ערב ים תיכוני

למה "No.2"? מפני שמדובר במסעדה השנייה שקבוצת פלור משיקה באחד מבתי המלון רשת בראון. המסעדה הראשונה ממוקמת במלון Play שבחוף הצוק בתל אביב, ואת החדשה תמצאו במלון בראון Beach House ברחוב הירקון (זאת, כאמור, בנוסף לבית הקפה קטן בגבעתיים, וללוקיישן הראשון של הקבוצה בקריית מוצקין – שבו טרם ביקרנו).

ההבדל בין שתי המסעדות מהותי: בעוד שזו בחוף הצוק, שגם שמה הוא "קפה פלור", מוגדרת כבית קפה פריזאי ומתמקדת בארוחות בוקר וצהריים, No.2  פותחת את שעריה לקהל הרחב רק לקראת השקיעה ומתמחה בטאפאסים, במנות חלוקה ים-תיכוניות ובתפריט יין ישראלי מרשים במיוחד, מה שגם לגמרי הופך אותו לבר יין (אחת מהסיבות לפתיחה המאוחרת היא שאורחי המלון סועדים בחלל המסעדה את ארוחת הבוקר שלהם).

מכיוון ש-No.2 מסיימת בימים אלה תקופת הרצה, ההיצע הקולינרי שלה עדיין עשוי להשתנות במעט, אם כי היסודות כבר הונחו. התפריט מחולק לקטגוריות כמו "פתיחים", "ירקות", "פסטה" ו"דגים", אבל כמעט כל המנות שניסינו מתאימות ואף מיועדות לשיתוף.

פתחנו במנת לחם המחמצת, הצזיקי וסלסת העגבניות (28 שקלים). לרוב אנחנו נמנעים מלהתחיל ארוחות בפחמימות ריקות שיסתמו אותנו לקראת העיקר, אבל הפעם – בהמלצת הצוות – נכנעו לפיתוי וטוב שכך. הלחם היה טרי, פריך וטעים, אבל הצזיקי היה זה שגנב את ההצגה. מעולה. קרמי-אך-קליל, חמצמץ ומתובל במידה, לא גנרי ומפתיע בעליל.

גם קרפצ'יו דג הים (פסטו עשבים, חריף ירוק, שמן זית ופיסטוק קלוי – 68 שקלים) התגלה כיוצא דופן בקטע טוב וקלע לטעמנו, אבל נבין את אלה שאולי יטענו כי העמיסו יותר מדי פסטו על כל פיסת דג, ולכן הטעם העשבי היה דומנינטי מאוד. כך או כך, ארבע הפיסות הפוטוגניות שהוגשו לנו חוסלו במהירות.

רצף הבחירות המנצחות המשיך עם מנת הג'יבנה (גבינה צלויה חצי-קשה, טפנד זיתים, ריבת ענבים, עירית ושמן בזיליקום לצד קרקרים קריספיים – 42 שקלים). זו היתה עוד אחת מהפתעות הערב, ששילבה ביעילות את מליחות הגבינה, מתיקות הריבה ואת הפריכות של הקרקרים הממכרים. גם גודל המנה היה נדיב. לא לפספס.

כחובבי פטריות מושבעים, שיפוד פטריות היער והשינוקי (רוטב בר בלאן, סלסה ורדה ושמן עירית – 68) היה בין המנות המסקרנות ביותר בתפריט טרום ההגעה. קיבלנו פה תערובת מרשימה ומגוונת, אולי קצת מבולגנת, של פטריות משופדות על סיח גדול, שרבץ בתוך צלחת רוטב יין לבן חמאתי ועשיר. במקרה הזה הדעות היו חלוקות. כותב שורות אלה אומנם אהב מאוד והסתער, אך מנגד נשמעו קולות כי המנה מרירה משהו, ושהרוטב פחות משתלב עם הפטריות. אפשר לנסות.

עיקריות שנויות במחלוקת

התקדמנו למה שאפשר להגדיר כעיקריות, שתי מנות שהתגלו כהכי שנויות במחלוקת בארוחה. לינגוויני חמאת הלימון (פרמזן, מרווה, שום, פטרוזיליה – 88 שקלים) היה, ובכן, לימוני מאוד. כלומר חמוץ מאוד.

מי שחיבב את שיפוד הפטריות הבהיר כי זו המנה הפחות מועדפת עליו עד כה, אבל הגברת שפחות עפה על הפטריות דווקא חיבבה את החמיצות וקבעה שזו "מנה לנשים". אין לנו מושג מה זה בדיוק אומר, אבל לא נתווכח איתה שכן היא חיסלה את רובה.

לרוע המזל, בורגר הטונה (גבינת צ'דר, איולי שום וחמוצים – 82 שקלים) אכזב. הוא לא היה גרוע, אבל כמנה שהכי קסמה לנו בתפריט – לרוב נעדיף בורגר טונה על פני כתיתה קרניבורית – פחות זרמנו איתה. הטונה אומנם היתה טרייה וצרובה בדיוק כמו שצריך, אך טעמי האיולי והגבינה הדומיננטיים, כמו גם הלחמנייה המאסיבית, השתלטו לחלוטין על המנה והשתיקו את הדג עצמו. כשנגסנו בדג ללא רעשי הרקע, נהנינו ממנו הרבה יותר. פספוס.

קינוח מהאגדות

לקינוח, התחבטנו בין מוס השוקולד לבין מנה שזכתה לשם המחייב "חלב ודבש" (שניהם 58 שקלים). לבסוף בחרנו בה, למרות התרעת הצוות שלא כולם יתחברו אליה. באופן כללי, מדובר בפנקוטה מעוטרת בחתיכות עוגת דבש, קרמבל יוגורט, זוטה לבנה (סוג של עשב תיבול) ופרוסות תפוח טרי.

המלצה אישית לצוות: אל תתריעו לגבי המנה הזאת, תמליצו עליה! בלי למצמץ, כולם קבעו חד משמעית כי מדובר באחד הקינוחים הטובים והמקוריים ביותר שטעמנו לאחרונה – בכל מקום ומכל סגנון. עד כדי כך. איזון המרקמים והטעמים היה מושלם, ולרגע שקלנו להיכנס למטבח כדי לחבק את הקונדיטור, אבל יש לנו פאסון. חבל שהמקום עדיין לא מציע קפה (בקרוב, בלי נדר, יהיה אספרסו), ואז בכלל היינו בעננים.

בנוסף לקינוח שהזמנו הוגש לנו גם קינוח ספיישל של פחזנית בקרם שוקולד, שהיה חביב אך שגרתי ולא בטוח שהוא עדיין מוצע בתפריט.

כמסעדה שעדיין נמצאת בימיה הראשונים וסיימה זה עתה את תקופת ההרצה שלה, מובן שיש עוד מקום לשיפור ב-No.2. מצד שני הפוטנציאל ניכר, וגם הנכונות והרצון להציע משהו שונה במחירים נגישים יחסית ראויים לשבח.

לצד כמה מנות מעולות ומפתיעות (הג'יבנה! הקרפצ'יו! ואלוהים, הקינוח!) נרשמו אכזבות בודדות (בעיקר בורגר הטונה), אבל הלב נמצא במקום הנכון. האם נשוב? ככל הנראה אחרי שהלחות תרד. בינתיים נמשיך לפקוד על הדרך את פלור הקטנה והקבועה שלנו, כי מסורת זו מסורת.

No.2, מלון בראון ביץ' האוס, הירקון 64, תל אביב. כשרות צהר.
פתוח בימים א' עד ה' בין 18:00 ל-23:00, מוצ"ש בין 21:00 לחצות.