מאחורי היקבים הגדולים מסתתרים יינות שבטח לא שמעתם עליהם

מצד אחד, הם נדרשים לייצר יינות שיתאימו לטעם הקהל הרחב; מצד שני, יש להם חזון אישי, העדפות משלהם ורצון להתנסות בזנים ובטכניקות לא שגרתיות • יותם שרון ויעקב אוריה מוכיחים מה קורה כשנותנים ליצירתיות להשתחרר • ארבעה יינות שמספרים סיפור אחר

יעקב אוריה. כשהחזון של היינן מקבל מקום משלו , דיויד סילברמן
יעקב אוריה. כשהחזון של היינן מקבל מקום משלו | צילום: דיויד סילברמן

הדילמה ברורה. מצד אחד, יש לו נפש של אמן, והיינות שהוא חולם ליצור מקוריים, נועזים ולא שגרתיים. מצד שני, הוא עובד ביקב מסחרי, ולכן נדרש לייצר יינות שפונים לקהל רחב, לעיתים אפילו כאלה שאפשר להגדיר כשבלוניים.

לכל יינן יש העדפות אישיות, וככל שהוא מקצועי יותר ועובד ביקב גדול יותר, כך הוא נדרש לדעת להפריד בין האג'נדה שלו לבין דרישות השוק. השיקולים שמנחים ייננים ביקבים מסחריים אינם תמיד עולים בקנה אחד עם טעמם הפרטי. הקהל הרחב מחפש בדרך כלל יינות נגישים, פירותיים ואקספרסיביים, בעוד שהיינן עצמו עשוי להעדיף דווקא יינות מינימליסטיים, נועזים ומתוחכמים, כאלה שפונים לחך מנוסה יותר.

אבל בסופו של דבר, גם לייננים מתחשק להשתחרר מהצורך לייצר יין להמונים. להתנסות, לשחק, לשלב טכניקות נדירות או לעבוד עם זנים פחות מוכרים. לתת מקום גם לנפש היצירתית שמאחורי המקצוע. וכאן נכנסות לתמונה סדרות היין האישיות של הייננים.

כשהיינן יוצא מהתבנית

לפעמים היינות האישיים מיוצרים תחת שם היקב ומשווקים כסדרה מיוחדת של היינן, כמו סדרת "בטא" של יקב ברקן או "סדרת היינן" של יקב רמת נגב.

במקרים אחרים, היקב משמש רק כמתקן ייצור, ושמו כלל אינו מופיע על התווית, אלא רק שמו של היינן. לעיתים שם היקב מופיע ברמז או באותיות קטנות, כמו בפרויקט הקפסולה של דני פרידנברג, מצוות הייננים של יקב טפרברג.

יש גם ייננים שבוחרים לייצר את היינות האישיים ביקב פרטי משלהם, בנפרד מעבודתם ביקב המסחרי. כך, למשל, קובי ארביב, לשעבר היינן של יקב רקנאטי, שמייצר יינות ביקב הפרטי שלו, מיה לוצ'ה.

בישראל פועלים לא מעט ייננים שמצליחים לשלב בין שני העולמות: מצד אחד, עשייה בהיקף גדול ביקב מסחרי, ומצד שני, יצירה אישית בכמויות קטנות, שמאפשרת להם לבטא את החזון המקצועי והאמנותי שלהם. הפעם התמקדנו בשניים מהם.

יותם שרון. חופש יצירתי בתוך יקב מסחרי | צילום: גיל אבירם

יותם שרון: שמחה וחופש יצירתי בבנימינה

יותם שרון, היינן הוותיק והמוערך שקיבל את המושכות המקצועיות ביקב בנימינה לפני קצת יותר משנה, משיק בימים אלה סדרת יינות אישית בשם "לה ז'ואה" (La Joie), שפירושו "השמחה" בצרפתית.

הסדרה נולדה מתוך חופש יצירתי והקשבה לגפן, לטרואר ולפרי. מדובר בסדרת פרימיום בעלת אופי בוטיקי, המיוצרת בהיקף מצומצם של אלפי בקבוקים בלבד מכל יין, ומיועדת למסעדות שף שמחפשות דיוק וחותם אישי בעשייה הייננית.

"לה ז'ואה" אינה מחליפה את סדרת "יותם" הפרטית של שרון, שמתמקדת בזנים ים-תיכוניים כמו קריניאן, גרנאש וסירה אדומים ושנין בלאן לבן.

הפעם הוא בחר לעבוד עם זנים אחרים, שהתבלטו במהלך הבציר, ולתת להם ביטוי אישי בתוך המסגרת של היקב הגדול והוותיק.

יעקב אוריה. הולך נגד הזרם המרכזי | צילום: דיויד סילברמן

יעקב אוריה: לא מפחד לשבור מוסכמות

גם את יעקב אוריה אין צורך להציג לחובבי היין בישראל. אוריה הוא יינן אוטודידקט, שכבר שנים רבות יוצר יינות אישיים ויוצאי דופן בנוף המקומי.

מאז הקמתו של יקב פינטו בירוחם הוא משמש כיינן המוביל שלו, אך במקביל ממשיך לייצר במקום את היינות האישיים שלו, הנושאים את שמו, "יעקב אוריה". אלה יינות המיועדים לקהל מצומצם אך נאמן, שעוקב אחר יצירתו ומלווה אותו לאורך השנים.

אולי דווקא משום שלא למד ייננות במסגרת אקדמית, אוריה מרשה לעצמו להתנסות בטכניקות ובשילובים שייננים שמרניים יותר עשויים לראות בהם חילול הקודש. ואולי דווקא החופש הזה הוא שמאפשר לו להגיע לתוצאות מפתיעות ולגלות אפשרויות חדשות.

אז טעמנו ארבעה יינות של שני הייננים, ואלה הרשמים שלנו.

ME ויוניה 2023. מורכב, עשיר ולא שגרתי | צילום: יחסי ציבור

ME, ויוניה סינגל ויניארד 2023, יעקב אוריה

אוריה מלהטט כאן עם ענבי ויוניה מכרם יחידני בצפון רמת הגולן, שנבצרו במועדים שונים ועברו מגוון תהליכי תסיסה: תסיסות קלאסיות במכל ובחבית, תסיסה קרבונית באשכולות שלמים וגם תסיסה במגע עם הקליפות.

התוצרים השונים חוברו יחד מתוך שאיפה לתת ביטוי לעושר המיוחד של הזן, מבלי להגיע לתוצאה כבדה מדי, כפי שקורה לעיתים ביינות ויוניה.

האף סגור למדי, אבל בפה מתגלה יין עשיר ועגול, עם טעמי אננס בשל, משמש, שמץ אגוזיות, מליחות ימית ותיבול חרפרף עדין. החומציות נעימה, והסיומת מתוחכמת ומעט מרירה. מרשים.

מחיר: 169 שקלים

הטרמיני המתובל 2025. יבש לחלוטין, למרות האף הארומטי | צילום: יחסי ציבור

הטרמיני המתובל 2025, יעקב אוריה

מופע ייחודי של זן הגוורצטרמינר, הפופולרי כל כך בישראל, אבל בפרשנות שונה לחלוטין. מקור הענבים בכרם מטע שבהרי יהודה. הם נבצרו מוקדם, נסחטו ללא הפרדת השזרות ותססו ללא מגע עם עץ.

האף בשל וארומטי במיוחד, עם ניחוחות של משמש, דבש וריבת קומקווט. אלא שבלגימה מתגלה יין יבש לחלוטין, פריך ומתובל, עם נגיעות אמרטו וסיומת בעלת חומציות גבוהה ומענגת. יד של אמן, כבר אמרנו?

מחיר: 120 שקלים

בלנד לבן 2025. רעננות לצד עומק וחמאתיות | צילום: יחסי ציבור

בלנד לבן 2025, לה ז'ואה, יקב בנימינה

ממסך לבן נהדר המורכב מ-80% סוביניון בלאן ו-20% שנין בלאן. מחצית מענבי הסוביניון בלאן הגיעו מכרם בן זמרה, והמחצית השנייה מאלוני הבשן שברמת הגולן. היין מהענבים הללו תסס והתיישן במשך ארבעה חודשים בחביות אלון. גם מחצית מענבי השנין בלאן, שמקורם ברמת סירין, תססה ושהתה פרק זמן דומה בחביות עץ.

צבעו של היין כמעט שקוף, עם נטייה קלה לירקרק. האף פשוט מקסים, עם ניחוחות של פומלית לבנה, אננס ומעט גויאבה.

בפה הוא מצליח להפתיע. מצד אחד, רעננות, חומציות ופירותיות בולטת, עם טעמים הדריים ותפוחיים. מצד שני, חמאתיות שמוסיפה גוף נהדר ועומק מדויק. הסיומת מינרלית.

בקבוקי הסדרה נאטמו בפקק חדשני העשוי פולימר, שנועד לשמור על היין לאורך זמן ולהבטיח אחידות באיכותו. בתוך הפקק נמצא גליל פנימי אדום, שמסייע גם למי שאינו מיומן בחליצת פקקים להימנע משבירתו. נפלא.

נמכר במסעדות בלבד

אליקנט בושה 2025. צבע עז, אופי אלגנטי | צילום: יחסי ציבור

אליקנט בושה 2025, לה ז'ואה, יקב בנימינה

זן צרפתי פראי, בעל ציפה אדומה וצבע עז, שזוכה כאן לתפקיד ראשי ונדיר יחסית. היין מורכב מ-85% ענבי אליקנט בושה ומ-15% פטיט סירה, שניהם מכרם מירב שבגלבוע.

הבציר היה מוקדם יחסית, ברמת סוכר של 23.3 בריקס. ביקב הופרדו הגרגרים מהשזרות ותססו בטמפרטורה נמוכה. חלק מהיין התרכך במשך כחצי שנה בחבית ניטרלית, בעוד שהיתר שמר על רעננותו במכלי נירוסטה.

צבעו עז ובוהק. באף עולים ניחוחות של אוכמניות, דובדבנים אדומים, פלפל שחור ותיבול מנטולי. בפה הוא אלגנטי במיוחד, רך, מאוזן ומשיי, עם סיומת ארוכה. יין גסטרונומי של ממש.

נמכר במסעדות בלבד

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר