אם נדמה לכם שגניבת מזכרות ממסעדות היא עניין שולי, הסיפורים שנאספו לאחרונה ממסעדות וברים בניו יורק מציירים תמונה אחרת לגמרי. בעלי מקומות מספרים כי סועדים נעשו נועזים יותר, והפריטים שנעלמים אינם בהכרח יקרים במיוחד - אלא דווקא יוצאי דופן, מצחיקים או כאלה שהפכו לחלק מהאופי של המקום.
ה"ניו יורק טיימס" הקדיש לתופעה כתבה נרחבת, שמנסה להבין לא רק מה אנשים גונבים ממסעדות - אלא למה הם עושים זאת דווקא שם.
בין היתר היא בוחנת מדוע גם אנשים שלא היו מעלים בדעתם לגנוב מחנות מרשים לעצמם לצאת מבר או ממסעדה עם חפץ שלא שייך להם, כיצד הפך העיצוב האישי והמושקע של מסעדות ליעד בפני עצמו, ואילו פתרונות ממציאים בעלי המקומות כדי לעצור את התופעה בלי להפוך את חוויית הבילוי למפוקחת ומנוכרת.
כשהעיצוב הופך למזכרת
בבר Whiskey Tavern בצ'יינה טאון, למשל, נעלם פסל דקורטיבי גדול ששימש את הצוות לחגיגות ימי הולדת, פרידות ואירועים אחרים. אחרי שכמה פריטים דומים כבר נגנבו בעבר, מנהלת המקום החליטה להחביא בתוך הפסלים אמצעי מעקב.
המהלך השתלם. כשהפסל נעלם, היא הצליחה לאתר את מיקומו באמצעות הטלפון, הגיעה לכתובת שאליה הוביל המעקב - ובסופו של דבר קיבלה אותו בחזרה.
והרשימה לא נעצרת שם. מהמסעדה Rose Marie בוויליאמסבורג נגנב רדיו מחדר השירותים, מ-Cecchi's בווסט וילג' נעלם שער מגזין ישן, וב-Cafe Mutton שבהדסון נפרדו מפסלון כבש אהוב. ב-Pitt's שבברוקלין הרחיק אחד הלקוחות לכת ותלש מהקיר מתקן עץ וינטג' לנייר טואלט בצורת סוס עם כובע קאובוי - יחד עם הברגים.
למה דווקא במסעדות?
לדברי חוקר בתחום השיווק שחקר גניבות קטנות, התופעה אינה מוגבלת לקבוצה מסוימת. אנשים שבדרך כלל לא היו מעלים בדעתם לגנוב מחנות עשויים להתפתות לקחת חפץ ממסעדה, בין היתר משום שבמקום עמוס קל יותר להיעלם בלי שיבחינו בהם.
ויש גם אלמנט רגשי: הפריט הופך למזכרת מוחשית מערב, ממסעדה אהובה או מחוויה מיוחדת. עבור חלק מהאנשים, דווקא העובדה שאי אפשר פשוט לקנות אותו בחנות הופכת אותו למפתה יותר.
הבעיה הולכת ומחריפה ככל שעיצוב המסעדות הופך אישי יותר. במקום קירות גנריים וריהוט אחיד, יותר מסעדנים ממלאים את החללים בעתיקות, פריטים שמצאו במסעות, חפצים משפחתיים ועבודות חד פעמיות. בדיוק אותם פריטים שמעניקים למסעדה אופי הם גם אלה שמושכים את תשומת לבם של הסועדים.
דבק, בטון ופחות פריטים קטנים
במסעדה המקסיקנית Dolores בברוקלין נגנבו במהלך השנים פסלון מחדר השירותים, שלט שצויר במיוחד וזוג פסלי חזירים משיש שהוצבו בכניסה. אחרי שגם הדפס קטן ואהוב של פרידה קאלו נעלם מחדר השירותים, בעלת המקום שינתה גישה.
כיום, פריטים קטנים מוצמדים למשטחים באמצעות חומר קיבוע, וחלק מהקישוטים הייחודיים הוחלפו בהדפסים פשוטים שאפשר לשחזר בקלות. היא אף ויתרה על תוכנית להוסיף מדף מלא בחפצי נוי - פשוט משום שהניחה שהם ייעלמו.
גם במועדון Gosh בצ'יינה טאון הבינו מראש שהעיצוב המוחצן עלול לעורר פיתוי. שרפרפים בצורת גמדי גינה מולאו בבטון כדי שאיש לא יוכל להרים אותם ולצאת איתם החוצה. אלא שגם זה לא פתר הכול: מפיות ממותגות, בקבוקי סבון מהשירותים ומעצורי דלת מוזהבים בצורת ארנבים נעלמו מהמקום.
ואם כבר יגנבו - לפחות שיהיה מתוכנן
יש גם מי שהחליטו לא להילחם בתופעה, אלא להיערך אליה. קבוצת המסעדות Tao Group Hospitality, למשל, מזמינה מדי שנה עשרות אלפי מחזיקי צ'ופסטיקס לשתי המסעדות שלה בניו יורק, ועליהם מודפס מראש הכיתוב "Stolen from Tao" - "נגנב מ-Tao".
ב-Bar Snack שבאיסט וילג' נוקטים טקטיקה אחרת: המקום מזמין אלפי כוסות פלסטיק צבעוניות וזולות, בין היתר כדי לתת ללקוחות שחייבים לצאת עם "מזכרת" משהו פחות כואב לקחת. הכוסות הממותגות של המקום גם מוצעות למכירה - כך שאם מישהו מכניס אחת לתיק, אפשר פשוט לחייב אותו עליה. אפילו התפריט המאויר והכרוך זוכה להגנה: מי שלוקח אותו מסתכן בחיוב של 20 דולר.
אולי זו הדרך הכי פרקטית להתמודד עם התופעה: להבין שהפיתוי לקחת משהו קטן מהמסעדה כנראה לא ייעלם. אבל בין מפית נייר לבין פסל, תמונה או חתיכה מהקיר - יש בכל זאת גבול. ובעלי המסעדות מתחילים לוודא שהלקוחות יודעים בדיוק איפה הוא עובר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו