לילות הקיץ החמים הם ה"מאני טיים" של הכורמים. כל השנה הם מטפחים את הכרם באהבה, זומרים, עודרים, משקים - ובעת הבציר הם מוכרים את התוצרת וסופרים את התמורה. הבציר ברוב חלקי הארץ נערך בשעות הקטנות של הלילה, בזמן שרובנו ישנים "איש תחת מזגנו ותחת מאווררו", או ממש בסמוך לזריחה, בין שבשיטה הידנית המסורתית ובין שבסיוע "בוצרת" מכנית.
יקבי בנימינה, מהוותיקים שביקבי מדינת ישראל (הוקמו ב־1951), עברו כמה חילופי בעלים לאורך השנים, אבל בעשור האחרון התייצבו תחת קבוצת "חצי חינם" ובניהולו של אושיק אפרים. גם הייננים המנצחים על העבודה שם התחלפו, ובשנתיים האחרונות את תפקיד היינן הראשי תופס יונתן שוטס, שלמד ייננות בפירנצה והתמחה בטוסקנה ובאוסטרליה.
אזורי היין של הגולן והגליל ואפילו של יהודה ושומרון כבר מפורסמים באיכות הענבים שלהם, אבל יקבי בנימינה מפתיעים עם שני אזורי יין חדשים וייחודיים. האחד הוא הגלבוע, שם נטעו הקיבוצים מירב ומעלה גלבוע כרמים שתוצרתם נקלטת ביקב של המושבה, ובשנים האחרונות הצטרף אליהם, כמה מפתיע, גם כרם שומריה הדרומי.
בהתחלה הייתי סקפטי - יש אמנם כרמי ענבים רבים בחבל לכיש, בעיקר ענבי מאכל, אבל כרם שיקב מתהדר בו ותוצרתו נכנסת לסדרות היוקרה? בסקרנות החלטתי להצטרף לבציר לילה בקיבוץ שומריה, ופגשתי צוות מקצועי צעיר וחדור התלהבות.
הקיבוץ, שהוקם בשנת 1984 על ידי תנועת השומר הצעיר, ממוקם בדרום חבל לכיש, בשיפולים המערביים של הר חברון, כשבעה ק"מ ממזרח לצומת בית קמה בקו אווירי. משום מה הקיבוץ לא הצליח להתרומם כלכלית, משפחות עזבו והחובות הצטברו, ובשנת 2006, לאחר מהלך ההתנתקות מרצועת עזה ופינוי גוש קטיף, ובעת שנשארו בו כעשר משפחות בלבד, רכשה קבוצה של כ־50 משפחות ממתיישבי עצמונה את הקיבוץ על חובותיו ועברה לשם.
400 דונם של כרמים
הקיבוצניקים הוותיקים עברו להתגורר ביישובים סמוכים, ופוצו על ידי המדינה. כיום הקיבוץ, שעדיין שייך לתנועת השומר הצעיר, מונה כ־120 משפחות צעירות דתיות. "בדקנו את התאמת הקרקע סביבנו לגידולים שונים, וגילינו שהתנאים כאן פנטסטיים לגידול ענבי יין", מספר אלחנן ויינשטוק (35), מרכז המשק ומי ששימש הכורם הראשי של הקיבוץ. את הכרמים הם החלו לנטוע בשנת 2009 וכיום כבר מניבים בו כ־400 דונם, ועוד 200 דונם יחלו להניב בשנים הקרובות.
דודי רייש, מוותיקי עצמונה שאף שימש יו"ר האגודה השיתופית, מספר על ההתחלה החדשה שלהם כחברי קיבוץ. "עצמונה היתה יישוב חקלאי בגוש קטיף כבר מתחילתו. עם הגירוש קיבלנו החלטה שאנחנו רוצים להישאר חקלאים, אבל המדינה לא כל כך ידעה לתת לזה מענה. הציעו לנו להתפנות ולהפוך ליישוב קהילתי, אבל זה לא התאים לאופי שלנו ולאידיאלים שעליהם מושתת עולמנו. פניתי ליונתן בשיא, שהיה ראש מנהלת סל"ע, והצעתי לו לקנות את קיבוץ שומריה. פקיד ממשלתי אחר לא היה מבין לליבנו, אבל בשיא, קיבוצניק בעצמו, הבין את חשיבותה של ההתיישבות החקלאית. זה לא היה זול - לקחנו הלוואות מהתנועה הקיבוצית וגם החברים עצמם הלוו לקיבוץ מיליונים, שעדיין לא סיימנו לפרוע, אבל זה די קרוב. כיום, כשאני רואה את הקיבוץ פורח, את המשפחות הצעירות שגדלות כאן, אני משוכנע שהמהלך היה כדאי".
למה החלטתם לנטוע דווקא כרמי ענבי יין?
רייש: "יש לנו עוד ענפי חקלאות במשק, אבל הכרמים התגלו כדבר מוצלח במיוחד. בעבר היו כאן כ־30 דונם של ענבי מאכל, אבל זה דרש הרבה עבודת ידיים. בדקנו ומצאנו שהתנאים פה מתאימים לגידול גפן יין מכל הבחינות - בעצמונה גידלנו צמחים טרופיים והשקענו הרבה אנרגיה כדי לשנות את האקלים ולהתאים אותו לגידולים, ואילו פה הבנו שעדיף 'לזרום' עם התנאים המקומיים ולהתאים אליהם את הגידולים. בנוסף, החבר'ה שעובדים היום בכרמים הם קיבוצניקים שלנו, לא שכירים מבחוץ, וברוך השם רואים תוצאות טובות".
השעה כבר אחרי חצות ורוח צוננת נושבת במלוא עוזה. טיפסנו אל מרומי ה"בוצרת" והתחלנו במלאכת בציר הענבים. הבוצרת היא מעין טרקטור ש"עולה" על שורת הגפנים, מנער את הגפן מאשכולותיה וגרגיריה, ומסיע אותם לעגלת טרקטורון נוסף שנוסע במקביל בשורה הסמוכה. עבודה שמצריכה דיוק. את הרומנטיקה שמיוחסת - ולא תמיד בצדק - לבציר הידני, משאירים בשומריה לכרמים קטנים ובוטיקיים יותר. "האיכות לא נפגעת והעבודה נעשית באופן הרבה יותר מהיר ויעיל", אומר לנו הכורם יאיר ויטל.
לאחר שנשלמה המלאכה, המשכנו עם משאית הענבים אל היקב, שם עם הזריחה כבר חיכו לנו שוטס, היינן, וצוות היקב. רק לקראת השעה שמונה מתפנה שוטס מקליטת הענבים, מעיכתם וסחיטתם, ואנחנו משוטטים יחד בחוות מכלי הנירוסטה, בודקים שכל המשאבות במקום וממשיכים משם אל אולם החביות הקריר. "כל אחת מהחביות מעניקה ליין אופי קצת שונה", אומר שוטס ואנחנו טועמים את ההבדל ישירות מהחביות. בסוף התהליך, אגב, כולם יאוחדו ליין אחד, שלדברי היינן צפוי להוכיח את נכונות הפתגם "השלם גדול מסך חלקיו".
רשמי טעימה - יקב בנימינה
ויוניה רזרב, 2019 הותקן על בסיס ענבי כרם שומריה ומפגין בנחישות את הפוטנציאל שבכרם. צבעו בהיר עם גוון ירקרק קל. התירוש תסס והתבגר בשלושה סוגי חביות שונים, ובעת עשיית הבלנד הוסף לו חלק רביעי שתסס בנירוסטה. יש לו אף פרחוני עם מינרליות קלה, גוף בינוני וטוב, טעמי משמש טרי ומרירות נעימה בסיום. אלגנטי (60 שקלים).
גוורצטרמינר, 2019 כחלק מהטרנד "הכחול" הפוקד את הארץ, גם כאן בחרו אנשי בנימינה לבקבק את הגוורץ החצי יבש - שוב מכרם שומריה - בבקבוק צבעוני, שמוסיף לו נוכחות על המדף. ניחוח ארומטי במיוחד כיאה לז'אנר, בפה מתקתקות פירותית מאוזנת (ליצ'י ואפרסק) וכיפית. יין לא מחייב שכולם יאהבו. וגם אחלה מחיר (40 שקלים).
יהלום, אבני החושן, 2017 מסדרת הדגל של היקב. הותקן מקברנה סוביניון ומרלו מרמת הגולן ומכרם בן זמרה, בתוספת פטי ורדו מהגלבוע, והתיישן בחביות - שליש מהן חדשות - כשנה ומחצה. אף עמוס ודובדבני, בחיך פירותי מאוד, בעל גוף מלא וטעמי עץ תומכים. עם הזמן הוא מתפתח בכוס ומפגין רבדים חבויים. צעיר מאוד ונכונו לו עוד שנות השתבחות. יין נפלא במחיר נהדר לא פחות (90 שקלים).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו