מתברר שפלפל שחור הוא לא סתם עוד תבלין, אלא בעל ברית יוצא דופן לספיגת רכיבים תזונתיים. הרכיב הפעיל פיפרין מעכב אנזימי מעי ומגדיל חדירות, לכן הוספת פלפל שחור ושמן זית למנות עשירות בירקות ממקסמת את ניצול ויטמיני A, D, E ו-K.
מקורו של הפלפל השחור בהודו והוא משמש לתיבול מזון כבר יותר מ-3,500 שנה. הגרגרים המיובשים שלו זכו לכינוי "מלך התבלינים" ו"זהב שחור", ככל הנראה בין השאר מכיוון שהפיפרין, אחד החומרים הגורמים לתחושת החריפות, עוזר לגוף לשמור על חומרים מזינים שאחרת היו עוברים דרך מערכת העיכול.
הפיפרין מגביר את הספיגה של חומרים מזינים על ידי כך שהתרכובת מאטה את פירוק החומרים המזינים בכבד, מעכבת את האנזימים במעיים המגרשים אותם, ומעודדת חדירות מעיים גבוהה יותר.
קומבו תזונתי מנצח
"יציב יחסית בחום ואינו מתקלקל באופן משמעותי בשיטות בישול נפוצות", כך תואר הפלפל השחור בסופה של סדרת ניסויים במטבח, שביצעו ב-AOL. הניסויים הראו כי גם פלפל טחון טרי וגם פלפל טחון מראש שמרו על תכולת הפיפרין שלהם; רק הגרסה הטחונה הטרייה הכילה שמנים נדיפים נוספים שהשפיעו על הטעם.
חשיבותו של הפיפרין בסיוע לספיגת חומרים אחרים ניכרת לדוגמא בספיגת הכורכומין, החומר הפעיל בכורכום, שעולה ב-2,000 אחוזים כשהוא נצרך בשילוב עם פלפל שחור. התבלין הופך את השורש הצהוב מתורם זעיר לתורם משמעותי לגוף.
תרכובות רבות אחרות – בטא-קרוטן, ויטמין B6, קו-אנזים Q10, רזברטרול והוויטמינים המסיסים בשומן A, D, E ו-K – מראות ספיגה גבוהה יותר בשילוב עם פיפרין. "ויטמינים מסיסים בשומן זקוקים לשומנים כדי להיספג כראוי, ויכולים לעבור במעיים מבלי להיות מנוצלים אם אין מקור שומן", מסביר המגזין האיטלקי Tuo Benessere, וממליץ על שמן זית ופלפל שחור במנות ירקות כדי לספק גם פיפרין וגם את השומן הדרוש להובלתו.
עם מטחנה על השולחן, לטבחים כבר יש כלי ישיר לאסטרטגיה תזונתית; טוויסט פשוט של פלפל שחור יכול לשמור על תרכובות יקרות ערך במחזור הדם במקום בצלחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו