פעם מים היו דבר פשוט: פותחים את הברז, ממלאים כוס, ושותים - סוף הסיפור. אבל עם השנים האפשרויות הלכו והתרבו, והצלחנו להפוך את המים לאחד הנושאים המסובכים ביותר. האם מי ברז זה בסדר? צריך מסנן? מה עם הבקבוק שממנו אתם שותים - אלומיניום, זכוכית או פלסטיק? והאם באמת צריך להוסיף אלקטרוליטים, מיץ פירות או תוספים אחרים?
מומחים לתזונה, שהתראיינו לאתר ה-HUFF POST רגילים לעשות סדר בשאלות מהסוג הזה - והם מציעים דרכים פשוטות להבין מהי הבחירה הנכונה ביותר עבורכם כשמדובר בהידרציה.
כמה מים באמת צריך לשתות?
כמו בהרבה תחומים הקשורים לבריאות אישית, גם כאן התשובה המדויקת היא: "זה תלוי", אומרים המומחים. “אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם” מסבירה הדיאטנית הרשומה והרופאה הנטורופתית ד"ר ג'ן סאליב הובר. “הצורך בנוזלים משתנה בהתאם לאקלים, רמת הפעילות, הגיל ואפילו סוג המזון - משום שרוב המזונות מכילים גם הם מים. כלל אצבע פשוט: לשתות כשצמאים ולפזר את צריכת הנוזלים לאורך היום”.
לדבריה, רוב המבוגרים צריכים לשאוף לצרוך לפחות ל-1.5-2 ליטרים ביום - ממקורות שונים: מים, שתייה אחרת ומזון.
ומי שלא אוהב למדוד? אפשר פשוט להיעזר בצבע השתן. “גוון צהוב בהיר מעיד לרוב שההידרציה תקינה”, אומרת הדיאטנית קייטלין היפלי.
מי ברז – כן או לא?
“בדרך כלל מי ברז הם בסדר גמור”, אומרת הובר, “מבחינה תזונתית ותפקודית, הם לא נופלים משום מים בבקבוק יוקרתי”.
גם דיאטניות אחרות מסכימות: “בהנחה שאתם גרים במקום שבו איכות המים מפוקחת ובטוחה, מי ברז רגילים הם כל מה שצריך כדי לשמור על הידרציה”, מוסיפה ונסה ריסטו. “הם זמינים, זולים ויעילים בדיוק כמו כל מותג יקר”.
עם זאת, היפלי מזכירה כי ייתכנו סיבות לחשש - למשל צנרת ישנה שעלולה לשחרר מתכות כבדות, או בעיות מקומיות כמו זיהום חיידקי או חדירת חומרי הדברה. מעבר לבטיחות, יש גם עניין של טעם, שמוביל אנשים לבחור במסנן או במים מינרליים.
אם אתם לא בטוחים באיכות המים שלכם, ממליצה הדיאטנית ליסה מוסקוביץ לבצע בדיקה פשוטה או לברר מידע ברשות המקומית.
האם כדאי להשתמש במסנן?
לניקוי או לשיפור הטעם - רוב המומחים מסכימים שמסנן מים הוא רעיון טוב. “העברת מי ברז דרך מערכת סינון מסירה מזהמים ומשקעים”, מסבירה הדיאטנית דיאן האן. “במקומות שבהם המים קשים במיוחד, הסינון משפר את הטעם ומעודד שתייה מספקת”.
מה חשוב לדעת על סוג הבקבוק?
בעבר הייתה רק אפשרות אחת - פלסטיק, אך כיום יש מגוון רחב של אריזות עקב דאגות סביבתיות ובריאותיות.
בקבוקי פלסטיק רגילים עשויים לרוב מפוליאתילן טרפתלט (PET), שעלול לשחרר מיקרו־פלסטיק וכימיקלים - ולכן זו הבחירה הגרועה ביותר. הרופאה ד"ר פוג'ה גידוואני ממליצה לבחור רק בבקבוקים ללא BPA (כמו Smartwater), ולהימנע מחשיפה לחום או משימוש חוזר.
אלומיניום הוא אופציה טובה יותר - ניתן למחזר אותו שוב ושוב, אך חשוב לוודא שהציפוי הפנימי חופשי מ־BPA.
זכוכית היא האופציה הנקייה ביותר מבחינה כימית, אך היא כבדה ושבירה. לפי גידוואני, עדיף להשתמש בבקבוק זכוכית פשוט, ללא ציורים או לכה דקורטיבית, עם פקק פלסטיק בלבד.
גם קרטוני מים אולי נראים ירוקים יותר, אך הם לעיתים מרופדים בפלסטיק וקשה למחזרם. “הם לא נטולי מיקרו־פלסטיק, ולא מומלץ לעשות בהם שימוש חוזר”, מזהירה גידוואני.
האופציה שהמומחים הכי ממליצים עליה: בקבוק נירוסטה רב־פעמי.
הוא עמיד, מבודד, ניתן לשימוש יומיומי לאורך שנים, וכמעט שאינו משחרר חומרים. גידוואני מוסיפה שעדיף לבחור גם מכסה וקש מנירוסטה - או לוותר על הקש לגמרי.
ומה לגבי מים מוגזים?
“מים מוגזים יכולים להפוך את השתייה למהנה יותר”, אומרת הדיאטנית מריסה קארפ, “אבל חשוב לשים לב לכמות".
מים בטעמים טבעיים דורשים בדיקה מדוקדקת יותר: “'טעמים טבעיים' לא תמיד טבעיים כמו שהם נשמעים - לעיתים מדובר בתמציות שעברו עיבוד כימי”, מסבירה קארפ. “אין בכך נזק בכמות קטנה, אבל מומלץ לאזן עם הרבה מים רגילים”.
היא מזכירה גם שמים מוגזים עלולים לגרום לנפיחות אצל חלק מהאנשים.
הדיאטנית שרון פאלמר מוסיפה כי היא נהנית ממים מוגזים בטעמים טבעיים, אך מגבילה את עצמה לבקבוק אחד ביום.
אפשר גם להכין בבית גרסה בריאה וזולה יותר: “פשוט הוסיפו לפרוסות פרי או עשבי תיבול למים - זה מוסיף טעם טבעי ונעים”, מציעה האן. “השילוב האהוב עליי הוא תפוז ומלפפון - מרענן ומכיל גם אלקטרוליטים, ויטמינים ומינרלים”.
האם שווה לשלם על תוספות?
במדפי הסופר יש היום אינספור סוגי מים – עם ויטמינים, קפאין, אלקטרוליטים, עשבים, חומצות אמינו ועוד. אבל האם זה באמת נחוץ?
“מים בבקבוקים ממותגים יכולים להיות יקרים מאוד, בלי לספק שום יתרון אמיתי”, אומרת הדיאטנית ויקי שאנטה רטלני. “אין הוכחה שמים אלקליים, ארטזיים או ‘מי מעיין’ מועילים יותר לגוף”.
גם פאלמר מסכימה: “אין מספיק מחקר שמראה שתוספים כאלה באמת מעניקים יתרון בריאותי משמעותי”, היא אומרת.
וחשוב לזכור - מים מועשרים עלולים להכיל רכיבים תזונתיים נוספים שכבר קיימים בתוספים שאתם נוטלים, ולכן כדאי לבדוק את התווית. הדיאטנית שרה האס מוסיפה: “קראו את הרכיבים ואל תסמכו על השיווק. אם אתם לא מתאמנים באינטנסיביות או בחום קיצוני, אתם לא צריכים תוספת של ויטמיני B או אלקטרוליטים. במקרה של בעיות בריאות, התייעצו עם דיאטנית קלינית לפני שתוסיפו תוספים דרך המים”.
מה הכי טוב אחרי אימון?
מי ברז או מים מסוננים מתאימים לרוב המצבים, אך לאחר אימון מאומץ או הזעה רבה, מים עם אלקטרוליטים או מי קוקוס יכולים לעזור. “הם מחזירים מלחים כמו נתרן ואשלגן ותומכים בתפקוד השרירים”, מסבירה קארפ.
היפלי מוסיפה שמי קוקוס מכילים באופן טבעי אלקטרוליטים כמו אשלגן, מגנזיום ונתרן, שעוזרים למנוע התכווצויות. הם גם דלי סוכר יחסית בהשוואה למשקאות אנרגיה מסחריים.
הדיאטנית שרי לין אומרת שהיא שותה מי קוקוס בזמן אימונים אינטנסיביים - “הם מתוקים בעדינות ומחזירים אנרגיה”, עם זאת, קארפ מזהירה לא לשתות אותם לאורך כל היום - “בכל כוס של 240 מ"ל יש עד 9 גרם סוכר טבעי”.
אז מה בסוף הכי חשוב?
לא משנה איזה סוג מים אתם בוחרים - העיקר לשתות מספיק. “הידרציה היא לא רק מים, אלא גם אלקטרוליטים וקשב לאותות הגוף”, מזכירה לין. “רוב הסימפטומים שאנחנו מייחסים להתייבשות - כמו עייפות או חוסר ריכוז - נובעים פשוט משתייה לא מספקת”.
או כפי שמסכמת קארפ: “המים ‘הכי טובים’ הם אלה שתשתו בעקביות. הגוף לא מבחין בין מים מסוננים, מוגזים או אלקליים - העיקר לשתות”.
הובר מוסיפה: “הידרציה היא עניין של עקביות, לא של שלמות. גם תה, קפה, מרק, פירות וירקות תורמים לצריכת הנוזלים היומית. אז אין שום בעיה ליהנות מדי פעם ממותג טרנדי, אבל בשביל רוב האנשים - מי ברז רגילים הם כל מה שצריך, וגם הארנק יודה לכם על כך”.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו