והנה נגמרו ימי הזעם. אט אט השקט חוזר לו ואיתו גם הרצון שלנו, אחרי שנת הקורונה ומבצע "שומר החומות", לחזור לשפיות. עכשיו, רגע לפני החמסין של הקיץ, כשהכל פורח והטמפרטורות עוד מאפשרות ליהנות – זה הזמן לצאת לחיק הטבע. אם תרצו לברוח לשעה שעתיים של הנאה צרופה שמשלבת טבע, יין ואירוח נהדר – הנה הצעה נהדרת, והיא אפילו לא רחוקה מדי.
בדרך לירושלים, על כביש מס' 1, פונים לכיוון בית שמש, ומיד כשיורדים מכביש מס' 38 לקיבוץ צרעה, האווירה משתנה, הנוף הופך כפרי וכאילו הגעת לטוסקנה - שיפועי הרים, כרמים מוריקים וברקע מאגר מים תכולים. פסטורליה במיטבה. לא פלא שלאורך הכביש הקצר והיפהפה הזה ממוקמים שלשה יקבים – "טפרברג" הגדול, "צרעה" הזעיר והאייקוני ו"מוני" הנחבא אל הכלים והמסקרן.
למה מסקרן? מכמה סיבות. ראשית, כי הוא שייך למשפחת ערטול, ערבים-נוצרים, אבל עובדים בו בהרמוניה יהודים חרדים, חילונים, מוסלמים ונוצרים, ותודו שבימים כאלו זה לא דבר של מה בכך. נוסף על כך, היקב כשר למהדרין. שנית, בגלל שהוא קיים כבר כעשרים שנה ומייצר מאות אלפי בקבוקים מדי בציר - אבל עדיין נשאר מתחת לרדאר של חובבי יין רבים, ובעיקר בגלל היינן הנפלא, ששון בן אהרן, שמוביל את העשיה בו בצניעות דיוק ונגישות. אבל בואו נתחיל מההתחלה.
שָכִּיבּ ערטול הגיע לאזור מהכפר מע'אר שבגליל התחתון אי שם בשנות השמונים של המאה הקודמת בחיפוש הזדמנויות עסקיות. הוא הגיש הצעות במכרזי מינהל שונים וזכה בחכירת עוד ועוד קרקעות חקלאיות, והיום המשפחה כבר חולשת על כ-1,000 דונם כרמי ענבי יין, 1,000 דונם נוספים זיתים וידם עוד נטויה. בנו הבכור, ד"ר מוני, נפטר בגיל 31 ממחלת לב לפני כעשרים ושש שנים, לא לפני שהשלים לימודי רפואה, והמשפחה החליטה להנציחו בהקמת יקב שיישא את שמו.
נור, אחיו של מוני משמש כמנכ"ל היקב, אח נוסף, זאהי, אחראי על הכרמים, ושכיב הצעיר (31), בנו של נור (קרוא על שם סבו יבדל"א), כבר למד ייננות בבורדו ומשמש כיינן לצידו של בן אהרן, היינן הותיק והמוערך שליווה את היקב בשנות הקמתו ושב אליו לפני שבע שנים, וחולש על העשיה המקצועית.
היקב ממוקם למרגלות מנזר דיר ראפאת, מנזר קתולי שהוקם בשנת 1927 ומתגוררות בו כ-15 נזירות דוברות צרפתית. במרתף המנזר התגלו שתי מערות חצובות בסלע והן משמשות את היקב ליישון חביות היין מהסדרות המובחרות (הטמפרטורה והלחות הטבעית שם אופטימליות לכך) ולאירוח.
הנוף הנשקף מסוכת הגפנים שבחזית היקב מרהיב. ספסלי קק"ל פזורים לטובת המבקרים (משלמים רק על מה שקונים. הטעימה מהיינות איננה כרוכה בתשלום) ובקלות אפשר לדמיין כי אין זו בית שמש שנמצאת מולך אלא גבעות קיאנטי. אנחנו עולים על הריינג'ר ויורדים לסיבוב קצר בכרם. ששון מצביע על חלקת גוורצטרמינר שלא הניבה תוצאות מספקות לטעמו – "אז החלטנו לשנטע אותה והחלפנו את הזן במלבק, שנותן פה פרי נפלא".
לצד זני הענבים הקלאסיים, הם מגדלים גם זנים פחות מוכרים בישראל, בעלי צליל אקזוטי, כמו רוסאן, מרסאן, קלדוק ואליקנט-בושה. עשרים זני ענבים בסך הכל. כשמאחוריו עשייה ייננית עשירה בת שלושים וחמש שנה בתעשיית היין הישראלית מצליח ששון לרתום את כל הניסיון והידע שלו לטובת היקב המשפחתי הזה שהתחיל בכמויות מדודות ועכשיו עומד לחצות את רף חצי מיליון הבקבוקים, כ-15% מהם מיועדים לייצוא. הקו החורז בין כל היינות שיוצאים תחת ידיו המיומנות של ששון הוא הנגישות שלהם. גם בסדרות הכניסה וגם באלו הגבוהות – היינות פשוט זורמים ומחליקים בגרון. איזה כיף.
אז התיישבנו לשיחה ולטעימה משותפת, צוות הייננים ועבדכם הנאמן. בהתחלה עוד התלבטתי אם לשאול, באוירת הימים, על העבודה המשותפת של משגיחי הכשרות והפועלים החרדים שביקב יחד עם הפועלים הפלסטינים שבכרמים ועם הבעלים הערבים-נוצרים, אבל סביב השולחן כשלכוסות נמזג יין נהדר, השאלה פשוט התפוגגה מאליה. "זה בכלל לא אישיו פה", אמר ששון. "אנחנו חיים יחד, עובדים יחד ואין שום חיכוך. להיפך, החברות פה נפלאה והחיבור בין כל העובדים מצוין. לא אחת אתה גם רואה קבוצות של חבר'ה חרדים שמגיעים אלינו, קונים בקבוק או שניים, קצת גבינות ושמן זית - ופותחים שולחן יחד עם נור או שכיב. זה הכי טבעי שיש". יש תקווה.
זמן טעימות
קולומבר M 2020, יקב מוני – הנפלאות שעושה ששון מהזן הזה רק משתבחות מבציר לבציר. זה החדש הותקן מחלקה ותיקה שנשמר בה טונאז' נמוך יחסי (כמות היבול לדונם), מה שהביא לארומטיות פירותית נהדרת באף (פרי לבן וצהוב), ובחיך – רעננות עשבונית קלילה. כיף גדול במחיר קטנטן. (35 ש"ח)
רוזה 'נחל' 2020, יקב מוני – רוזה נהדר שהותקן מענבי קאלדוק (זן פרובנסלי שנוצר בסוף שנות החמישים בהכלאה של זני הגראנש והמלבק, ומשמש בעיקר בבלנדים). צבע היין בהיר בהיר, כמיטב האופנה האחרונה (פרובנס כבר אמרנו?). הוא נבצר ידנית ועבר בגרביטציה ממיכל הריסוק לסחיטה, כשצבעו נוצר מהזמן המועט שעד להפרדת הזגים. ניחוח נהדר של פרי אדום טרי (תות גינה) ופירחוניות נעימה, גוף בינוני וחומציות מאוזנת. נפלא לקיץ שבפתח. (55 ש"ח)
פטי-ורדו 'נחל' 2019, יקב מוני – יין זני (100%), שמגיע מכרם צעיר (בן כשבע שנים) והתבגר כחצי שנה בחביות משומשות. האופי הזני בא לידי ביטוי מעודן ומתון, טעמי גרגירי יער שחורים ואקליפטוס, והיין, על אף צעירותו, נגיש כבר כעת לשתיה ויתאים גם ללגימה הגונה בקיץ המתקרב. וגם אחלה מחיר. (55 ש"ח)
פטיט-סירה רזרב 2018, יקב מוני – יין עוצמתי ומרוכז שהתיישן כשנה חביות אלון, רובן חדשות. באף ארומת פרי סגול-שחור, פלפל שחור ומנטה. בחיך הוא מלא עזוז והטאנינים שלו אגרסיביים עדיין. הגוף עשיר ומתפוצץ טעם. מומלץ לתת לו לנוח ולהתרכך עוד כשנה בבקבוק. (80 ש"ח)
Tale Of Power 2017, יקב מוני – קברנה זני שנולד מביקוש בשוק האמריקני וזכה לפופולריות גואה גם בישראל. 18 חודש חבית, כמעט כולן בשימוש ראשון. באף ירקרקות נעימה, דובדבן עשיר וקקאו. גוף מלא, עגול וקטיפתי, בעל חומציות טובה, מורכבות מפתה ורכות מלטפת. אמריקה! (150 ש"ח)
