רחובות השכונה הוותיקה של אור עקיבא, הסמוכה לכביש החוף הסואן, לא רמזו ולו במשהו על מה שעוד דקות אחדות עתיד להתגלות בפנינו, כאשר ניכנס לחצר בית הוריו של קובי ארביב. ברחוב, בתים חד קומתיים נאים המסתירים על בתי השיכונים שמאחוריהם, מכולת שכונתית, פיצרייה שנראית סתמית לעוברי אורח ועוד כמה חנויות שהאווירה בהן מזכירה קצת את הסט של הסדרה "שנות השמונים".
אבל כשקובי פותח את שער המוסך שבחצר, בהינף יד אתה עובר לעולם אחר לגמרי: חביות יין הסדורות זו על זו, מכלי נירוסטה קטנים, ניחוח שמרים ויין באוויר, והכל נוצץ ומבהיק. ברוכים הבאים ליקב "מיה לוצ'ה", האור שלי בתרגום מאיטלקית.
את קובי ארביב (39), היינן הראשי של יקב רקנאטי בחמש השנים האחרונות, יצא לי להכיר לפני די הרבה זמן, קצת אחרי שהוא התחיל לעבוד ביקב כעובד בקו הייצור. הוא הגיע לשם לפני כ-16 שנה ללא היכרות עם עולם יין, מיד אחרי שהשתחרר משירות צבאי, ואט אט טיפס בהיררכיה הארגונית עד שהפך לסמכות המקצועית העליונה של היקב. מסלול לא טריוויאלי וראוי להערכה, גם כלפי בעלי היקב שנתנו ונותנים בו את אמונם.
אבל אנחנו פה היום לא כדי לדבר על רקנאטי אלא דווקא על מגרש המשחקים הביתי של קובי – "מיה לוצ'ה", שקרוי על שם העיר בה גדל, בה הוא מתגורר עד היום ואותה הוא מאוד אוהב. הוא מייצר מאז 2008, באופן ארטזינלי, כעשרת אלפי בקבוקים מדי בציר, אבל "היד שלו", הסגנון המיוחד והמתוחכם של יינותיו, כבר הספיק לייצר סביבו קהל מעריצים קבוע, שחוטף את כל מה שהוא מוציא, ישירות מהיקב, במסעדות אופנתיות או בחנויות יין בודדות שנבחרות בקפידה.
הוא משתמש בזני ענבים לא שגרתיים (סירה, קריניאן, מרסלן ופרנץ קולומבר), בשיטות עבודה ייחודיות (התססת אשכולות שלמים ועל השזרות, יישון היין הלבן בחביות) ובציוד לא סטנדרטי (חביות אוסטריות בנות 500 ליטר), וזה עובד.
"ההשראה שלי היא לא בורדו או קליפורניה, אלא דווקא בורגון, צפון עמק הרון ואפילו גרמניה", הוא מספר. "אני משתדל שהיינות שלי יביאו לידי ביטוי את איכויות וטעמי הפרי נטו, כשהחביות משמשות בעיקר כאמצעי להתבגרות היין בלי השפעת טעמים כמעט".
יש שוני בפילוסופיה הייננית בין העשייה שלך ברקנאטי לבין מה שאתה עושה ביקב הפרטי?
"ביקב מסחרי גדול אנחנו צריכים לתת מענה לכל סוגי הצרכנים ולכן שם אנחנו משתמשים במגוון רחב יותר של זני ענבים, גם אלו מוכרים יותר כמו קברנה, מרלו ושרדונה, וחלק מהיינות שם באמת יהיו אקספרסיביים יותר ונגישים לקהל הרחב, אבל באופן עקרוני אני משתדל שהקו שלי יהיה אותו קו גם בייצור היינות הפרטיים שלי וגם באלו שאני עושה ברקנאטי. היינות שאני מכין ישאפו לכיוון הגסטרונומי, דהיינו פחות עמוסים ובומבסטיים, פחות מתוקים ויותר חומציים ו'רזים'.
לכן אני גם משתדל לבצור את הענבים בשלב מוקדם ולא לחכות לעודף סוכר והבשלה. אני מאמין שבסופו של דבר היין צריך ללוות ולהעצים ארוחות ומאכלים ולא להאפיל ולהשתלט עליהם".
ארביב לא לבד. ייננים רבים מייצרים יינות עצמאיים מהצד, במקביל לעבודתם ביקבים הגדולים, בהם עידו לוינסון, איתי להט, אסף פז ועוד.
"זה משתלם לכל הצדדים", טוען ארביב. "בבית אני מצליח לשחק בכל מיני טכניקות וענבים שביקב גדול יהיה מורכב יותר להגיע אליהם. זה לא שאני מפריע למכירות של היקב עם הכמות שאני עושה. יכול להיות שהם מצדם אפילו מבסוטים, כי את הניסיונות והשיגעונות שלי אני עושה על חשבוני ולא על חשבונם".
שלושה טעמים אלגנטיים
מיה לוצ'ה לבן, Blanc 2020 – היין הזה, שהותקן מענבי פרנץ-הקולומבר עם תוספת עדינה (7%) של סוביניון בלאן גלילי, מורכב משלושה חלקים. שני החלקים הראשונים מיושנים בחביות אוסטריות וגרמניות שונות למשך כשנה והיתרה נשארת במיכל הנירוסטה. השילוב שמתקבל הוא לא פחות ממרתק. מצד אחד הוא מינרלי ורענן אבל מצד שני הוא לא חף מאגוזיות ותחושה שמנונית, ועדיין קל ואלגנטי. טעמנו לצורך השוואה את בציר 2011 ולא רק שהוא היה חי אלא הוא היה נפלא לא פחות. מי היה מאמין למה אפשר לעשות עם קולומבר! (150 ש"ח).
בלנד ים תיכון, CSM 2019 – הגרסה של ארביב לממסך עמק הרון GSMהמפורסם, כאשר פה הזנים הם 'ים תיכוניים' אחרים - קריניאן, סירה ומרסלן, שתססו כל אחד בנפרד, חלקם על השזרות, למיצוי טעמים וארומות מיטבי ולהקניית אופי 'קריר' לנוזל. ארביב משתמש בנוזל החופשי (free run) בלבד וכל זן התיישן כתשעה חודשים בחביות בורגון משומשות ולאחר יצירת הבלנד חודשיים נוספים. לצד הפירותיות העדינה, ניכרות ארומות מאופקות של בשר חרוך ופלפל אנגלי, גוף אלגנטי ומבנה טאני וצעיר. (150 ש"ח)
סירה שזרות, Syrah & Stems 2019 – הביטוי של זן הסירה ביד האמן של ארביב ייחודי. שני שלישים מהענבים תססו על השזרות, חלקם כאשכולות שלמים (תסיסה קרבונית), משך כשבועיים במכלים פתוחים והייצור כולו נעשה בשימוש כוח גרביטלי בלבד. כאן דווקא הפרי בולט ואקספרסיבי יותר והוא נהדר, והוא משולב עם טעמים בשרניים, תיבול ים תיכוני (טימין), אדמתי מחוספס וטוב. יין עשיר ועמוק שמצליח יחד עם הכל גם לשמור על קרירות ואיפוק אירופאי. מרשים. (165 ש"ח).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו