הבגט זוכה לכבוד: הלחם הצרפתי הפופולרי הוא המועמד הצרפתי לרשימת נכסי התרבות של אונסק"ו, זאת לאחר שגבר בתחרות בארצו על הגגות הציוריים של פריז, ופסטיבל היין Biou d'Arbois באזור ז'ורה. בכך, עשוי הבגט להצטרף למאכלים נוספים ברשימה היוקרתית כמו הקוסקוס, שהוכרז בדצמבר האחרון, וסיבוב הפיצה הנפוליטני (ה"פִּיצָיוּאוֹלוֹ"). ההחלטה של אונסק"ו צפויה להתקבל בשנת 2022.
רשימת נכסי התרבות של אונסק"ו שונה מרשימת אתרי המורשת העולמיים שלה. רשימה זו מתמקדת במסורות, בייחוד במוזיקה, באמנויות, במלאכות, בריקודים ובמטבח. יוגה, ריקוד הפלמנקו הספרדי והאופרה הטיבטית כבר קיבלו מקום של כבוד ברשימה, כמו גם הבירה הבלגית ועבודות מלאכה העשויות מג'ינג'ר המגיעות מקרואטיה.
הבגט צרפתי הוא לחם צר וארוך המורכב מארבעה חומרי גלם עיקריים: קמח, מים, מלח ושמרים, ועל כן הוא נמצא ראשון ברשימת ה"לחמים הפשוטים". הוא מאופיין בקליפה חיצונית פריכה ("קראסט") ובמרקם פנימי רך ואוורירי (חורים בגדלים שונים). בגט סטנדרטי בצרפת חייב להיות באורך 60 ס"מ ( מותרת סטייה של 5 ס"מ), בקוטר 5 ס"מ (מותרת סטייה של 1 ס"מ).
מקור השם "בגט" הוא מהמילה האיטלקית bacchetta או baccheto, שפירושן "מקל". הוא נולד בגלל חוק שנחקק בשנת 1920 ונועד להגן על האופים. על פי החוק, אסור היה לאופים לעבוד לפני השעה ארבע לפנות בוקר. האופים חיפשו פתרון שיאפשר להם לאפות לחם שאינו דורש שעות רבות של התפחה, כמו שהלחם הצרפתי העגול והשמנמן מחייב. כך הם החלו לאפות בכל בוקר רק את הבגט, לחם רזה וארוך, שאינו זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות.
תהליך ההכנה שלו הוא כזה שהאופה מגיע לבית העסק ב-4:00 בבוקר, עד 7:00 מסיים לאפות ומציג את הבגטים בוויטרינה, ובשעה 12:00 אוסף את הבגטים שלא נמכרו, שכן הם אינם טובים יותר לשימוש כבגט (הוא יעיל לשימושים של שאריות לחם, כמו קרוטונים, קרוסטיני וברוסקטה למשל)
מאז השתנה החוק, וגם הטכנולוגיה להתפחה הלכה והשתכללה, אבל הבגט היה נשאר וללחם הפופולרי והמזוהה עם צרפת. מצרפת הלך הבגט והתפזר בעולם כולו והיה ללהיט אפילו כאן בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו