המאכל הכי בריטי בעולם התחיל בכלל בשבת יהודית

יש מאכלים שכל כך מזוהים עם מדינה, עד שאתה כבר לא שואל מאיפה הם באו. פיש אנד צ׳יפס הוא בדיוק כזה. נייר עטיפה, דג מטוגן, צ׳יפס שמנוני, קצת מלח וחומץ, ומבטא בריטי ברקע. רק שהסיפור האמיתי של המאכל הזה מתחיל הרבה לפני החנות האנגלית הקלאסית - ובאופן די מפתיע, הוא עובר דרך יהודים.

החלק היהודי בסיפור הוא הדג. יהודים ספרדים ופורטוגלים שנמלטו מרדיפות האינקוויזיציה הביאו איתם לבריטניה מסורת של טיגון דגים בשמן. זה היה פתרון מבריק גם קולינרית וגם דתית: מכינים את הדג לפני שבת, והוא נשאר טעים גם כשהוא נאכל קר ביום שבו אסור לבשל. באנגליה של המאות הבאות זה כבר קיבל שם די ישיר: “דג מטוגן בסגנון יהודי”. בספרי בישול מהמאה ה-19 אכן הופיעה מנה בשם Fried Fish, Jewish Fashion.

מכאן הסיפור מתחיל להיכנס למיינסטרים הבריטי. הדג המטוגן היה כל כך נוכח בלונדון של התקופה, עד שצ׳רלס דיקנס הזכיר ב"אוליבר טוויסט" מקום שנקרא “מחסן דגים מטוגנים”. זה עדיין לא בדיוק פיש אנד צ׳יפס כמו שאנחנו מכירים היום, אבל זה כן סימן לכך שהדג המטוגן כבר היה חלק מהרחוב האנגלי, הרבה לפני שהוא הפך לאייקון לאומי.

ואז הגיע השדרוג הגדול. באמצע המאה ה-19 הצ׳יפס נהיה פופולרי יותר ויותר באנגליה, והיה צריך מישהו שיחבר בין שני הדברים הכי פשוטים והכי גאוניים: דג מטוגן ותפוחי אדמה מטוגנים. לפי אחת הגרסאות המפורסמות, האיש הזה היה ג׳וזף מלין, יהודי ממזרח לונדון, שפתח בסביבות 1860 חנות שחיברה בין הדג לצ׳יפס והפכה לאחת המועמדות הבולטות לתואר חנות הפיש אנד צ׳יפס הראשונה. חשוב להגיד שיש גם טענות מתחרות מצפון אנגליה, אבל מלין בהחלט נמצא בלב המיתוס של המאכל.

פה קורה הדבר הכי בריטי שיש: מאכל שהתחיל כהברקה של מהגרים הופך מהר מאוד לסמל לאומי. תוך כמה עשורים פיש אנד צ׳יפס כבר היתה מנת הפועלים האולטימטיבית. זולה, משביעה, חמה, מהירה, ומושלמת לעיר תעשייתית רעבה. עד תחילת המאה ה-20 כבר היו בבריטניה עשרות אלפי חנויות פיש אנד צ׳יפס, ובשנת 1920 מדברים על בערך 25,000 חנויות ברחבי המדינה.

זה מה שיפה פה: פיש אנד צ׳יפס לא “שייך” רק לעם אחד. הוא נולד ממפגש. יהודים הביאו את הדג המטוגן, תפוחי האדמה נכנסו מהמטבח האירופי, הבריטים חיברו, עטפו, המליחו, מכרו מהחלון, ובסוף הכריזו שזה שלהם. קלאסי.

אז בפעם הבאה שמישהו בלונדון יגיד לכם שפיש אנד צ׳יפס הוא המאכל הכי בריטי שיש, תגידו לו שהוא צודק. ואז תוסיפו בשקט שהבריטים אולי לקחו בעלות, אבל את אחד החלקים הכי חשובים במנה הזאת הביאו היהודים.

צ׳ירס - או, במקרה הזה, בתיאבון.