על פניו, פתיחת דוכן פלאפל או פיצריה נראית כמו מתכון בטוח להצלחה ולרווח מהיר בישראל. עם זאת, המסעדן המוכר בנצי ארבל (כפרה מיו) חושף מציאות שונה לחלוטין שמנפצת את המיתוס. בשיחה בפודקאסט "לשבת לקחת", הוא הגדיר את עסקי הפלאפל כאחד מהעסקים הגרועים ביותר שאפשר לאחל לאדם להקים, למרות האשליה שנוצרת כלפי חוץ.
View this post on Instagram
אשליית המחזור וההכנסות הגבוהות
המספרים החודשיים של העסקים הללו יכולים לבלבל בקלות גם יזמים מנוסים. ארבל חושף כי בשיא הפעילות, עסק מהסוג הזה יכול להגיע להכנסות של כ-200 אלף שקלים בתוספת מע"מ.
כאשר מנת פלאפל נמכרת סביב 18 עד 19 שקלים, המשמעות היא שמדובר בהאכלה של כמות אדירה של אנשים מדי יום. למרות מחזורי המכירות הגבוהים הללו, ארבל קובע נחרצות כי אין עסק גרוע כמו פלאפל ופיצה, ומוסיף כי אנשים שאינם מהתחום פשוט אינם מבינים את גודל הבור הכלכלי.
כשהמוצר מכתיב את שעות הפעילות
לדבריו של ארבל, הסיבה המרכזית לכישלון המודל העסקי היא העובדה שמדובר בעסקים שבהם המוצר עצמו הוא זה שמכתיב את שעות הפעילות של המקום. בניגוד למסעדות או בתי קפה רגילים, אי אפשר להאכיל אנשים בפלאפל או בפיצה לאורך כל שעות היממה ברצף.
כתוצאה מכך, העסק חי ומתבסס כמעט לחלוטין על "פיקים" - שעות שיא נקודתיות וקצרות במהלך היום. כדי להצליח לשרת כמות גדולה מאוד של לקוחות באותו חלון זמן צר, בעל העסק זקוק באופן נואש לכוח אדם רב שיהיה נוכח במקום.
מלכודת כוח האדם שמובילה להפסדים
כאן בדיוק טמון ההפסד הכלכלי העמוק שמחסל את הרווחיות של העסק. האתגר הגדול הוא שאמנם שעת השיא נמשכת זמן קצר בלבד, אך מטבע הדברים אף עובד לא יסכים להגיע למשמרת של שעתיים ביום. בעל העסק נאלץ להחזיק עובדים במשרה מלאה ולשלם להם על יום עבודה שלם, רק כדי שיהיו זמינים ומוכנים לאותה שעת עומס אינטנסיבית.
התוצאה היא מצב אבסורדי שבו מעסיקים שמונה עובדים מלאים רק כדי להאכיל 350 איש בפיק של ארוחת הצהריים. את הניתוח העסקי העגום הזה מסכם ארבל במילים הבוטות, כשהוא חורץ את דינו של התחום ומגדיר אותו כ"חרא של עסק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו