בגלל לוגו של עץ: כך הפכה קופסת טחינה תמימה ל"קנוניה ציונית"

יש רגעים שבהם האובססיביה האנטי ישראלית מגיעה לשיאים חדשים של טמטום, ומוכיחה שוב שפעילי ה-BDS מונעים מרגש אחד מרכזי, שנאה עיוורת שמכבה כל זיק של היגיון. הסערה התקשורתית האחרונה ברשתות החברתיות מציגה לראווה כיצד מותג טחינה ישראלי מצליח מנצרת, הפך לכוכב של תיאוריית קונספירציה בינלאומית הזויה, והכל בגלל לוגו שמלווה אותו בגאווה עוד מהמאה הקודמת.

המרדף האובססיבי אחרי המדבקה

הטרלול הגיע לשיאו כאשר סרטונים ויראליים בטיקטוק ובאינסטגרם הציגו קופסאות של "טחינת אל-ארז" על מדפים במרכולים בחו"ל. פעילי חרם מקצועיים, שמבלים את ימיהם בסריקת מדפים אובססיבית בחיפוש אחר מוצרים ישראליים כדי לנסות לפגוע בכלכלה שלנו, נתקלו בלוגו של המותג: עץ ארז ירוק ומרשים.

הפעילים, שרמת הידע הכללי שלהם מסתכמת בזיהוי דגל לבנון שבמרכזו עץ ארז, מיהרו לחגוג את ה"תגלית" האנטי ציונית של חייהם. המסקנה הדרמטית שלהם? חברות ישראליות משתמשות ב"אריזות הסוואה" מתוחכמות, גונבות את הסמל הלאומי הלבנוני, ומערימות על הצרכן המערבי כדי לעקוף את החרם.

הסרטונים גרפו מיליוני צפיות, ותעשיית השקרים של העולם הערבי והשמאל הפרוגרסיבי במערב מיהרה להפיץ שמועות על "תרמית שיווקית של המוסד".

בעיני פעילי ה-BDS, כל גרגר שומשום שיוצא מישראל הוא חלק מקנוניה חובקת עולם.

העובדות מנצחות את השקר

אלא שכמו תמיד אצל תעשיית הפייק ניוז הפלסטינית, בדיקת עובדות מינימלית חושפת את הבורות המוחלטת של ה"משפיענים" ברשת.

חברת "טחינת אל-ארז" שפירוש שמה בערבית הוא פשוטו כמשמעו, "הארז" הוקמה בנצרת בשנת 1992 על ידי התעשיין המנוח אסעד זהר. מאז יום הקמתה, לפני למעלה משלושה עשורים וזמן רב לפני שתנועות החרם האנטישמיות בכלל נולדו, עץ הארז היה הסמל המסחרי הרשמי, החוקי והגאה של החברה. המפעל מעולם לא הסתיר את זהותו הישראלית, פשוט כי אין לו סיבה.

"טחינת אל-ארז" מוכרת בישראל ומחוצה לה כמותג שמקדם שותפות, ואף ספגה בעבר חרם מצד גורמים איסלאמיים קיצוניים ושמרניים לאחר שתרמה לנוער להט"ב במגזר. מי שהיה אמור להיות חביב השמאל הליברלי במערב, נרמס תחת גלגלי האוטומט של השנאה לישראל.

עלילת "ההתחפשות ללבנונים" של טחינת אל-ארז תיזכר כאחד ממקרי הפייק ניוז המביכים, ההזויים והמשעשעים ביותר של תנועות האנטי אייג'ינג של השנאה. היא מוכיחה שוב שבעולם של הרשתות החברתיות, לחץ פוליטי אנטישמי בשילוב בורות מוחלטת יכולים להפוך קופסת טחינה מנצרת לדרמה ביטחונית.

לצערם של פעילי ה-BDS, מדינת ישראל ואל-ארז ימשיכו לייצר את הטחינה הטובה בעולם, והעץ של נצרת יישאר חזק ויציב על האריזה, בדיוק איפה שהוא נמצא כבר 34 שנים.