פרידה כואבת מאחד הסמלים התרבותיים של תל אביב. בית הקפה "ניסו", שפעל במשך עשור מתחת לבית הספר למשחק ניסן נתיב והפך לסמל תל אביבי בתקופת הקורונה עם ארגזי החלב הצבעוניים, הודיע על סגירה סופית. הבעלים פרסמו פוסט פרידה מרגש בפייסבוק שבו תיארו את המאבק שניהלו לאורך השנים, את הקשר העמוק עם הסטודנטים והקהילה, ואת המאבק האחרון מול בית הספר עצמו: "הרגשנו לא פעם שמערימים עלינו קשיים".
''הרבה יותר מבית קפה''
"10 שנים מאז שפתחנו ב-2016 מקום קטן מתחת בית הספר למשחק ניסן נתיב, בלי להבין באמת למה הוא יהפוך", פתחו הבעלים את הפוסט. לדבריהם, עם הזמן "הניסו הפך להרבה יותר מבית קפה. הוא הפך לבית. לנקודת מפגש. לקהילה מדהימה. למקום עליה לרגל עבור אלפי אנשים מכל המינים, המגדרים, הדתות והדעות". הם תיארו את הקהל המגוון שעבר במקום, מיהודים וערבים ועד חילונים ודתיים, סטודנטים, שחקנים ואמנים שכולם ישבו סביב אותו שולחן.
הרגע המכונן של "ניסו", לפי בעליו, התרחש דווקא בתקופת הקורונה. בעוד שבתי קפה אחרים נסגרו, "ניסו" בחר להישאר פתוח. "כשכל העיר הייתה סגורה ומפוחדת, אנחנו פתחנו. היינו היחידים בשוק שעבדו כמעט לאורך כל התקופה, גם כשקיבלנו קנסות על ימין ועל שמאל". המקום פעל בשיטת "קח ולך", סירב לדרוש "תו ירוק" מהלקוחות, וכשנאסר עליו להציב שולחנות וכיסאות, יצר אלטרנטיבה שהפכה לסמל תל אביבי.
"אז הבאנו ארגזי חלב. בהתחלה רק כמה בודדים, ומהר מאוד עשרות אנשים ישבו עליהם עם קפה ביד וכריך, על המדרכה, בניסיון להרגיש שוב בני אדם בתוך מציאות מטורפת". בעיני בעלי המקום, התופעה התפשטה והפכה לחלק מהנוף העירוני: "מה שנולד מתוך אילוץ, הפך לרגע תרבותי שלם".
מלחמות וקשיים
המקום המשיך להיות נוכח גם בתקופות הקשות שבאו לאחר מכן. הבעלים מספרים שהם היו "מהראשונים לפתוח אחרי ה-7 באוקטובר", הקימו חמ"ל יפואי ופעלו לאורך כל החודשים שבאו אחר כך. "ניסינו להחזיק רגעים של נורמליות, שיחה, אנושיות וקפה טוב בתוך מציאות שלא תמיד אפשרה לנשום".
אך לצד הסיפור התרבותי, הפוסט חושף גם את הקשיים שגרמו לסגירה. הבעלים מתארים שורה של מאבקים, חלקם פוליטיים: "נלחמנו מול העירייה, מול המציאות הכלכלית, מול המלחמות והפחד". הביקורת הקשה ביותר שלהם מופנית דווקא כלפי בית הספר שמתחתיו פעלו במשך עשור. "לצערנו, בשנה האחרונה מצאנו את עצמנו נאבקים גם בתוך הבית שבו פעלנו", כתבו. "במקום להרגיש גב ותמיכה ממוסד כמו ניסן נתיב, מקום שאמור לייצג תרבות, יצירה, חופש ואנשים, הרגשנו לא פעם שמערימים עלינו קשיים, מקשים על ההישרדות שלנו ומתייחסים אלינו כאל מטרד במקום כאל חלק בלתי נפרד מהמקום ומהקהילה שנבנתה כאן במשך עשור". בשורה התחתונה, כתבו, "בסוף גם מול ניסן נתיב עצמו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו