בית הקפה התל אביבי נהרס כליל: "נצטרך להקים הכל מחדש"

הבוקר התעוררו תושבי רחוב יהודה הלוי בתל אביב למראות קשים. הטיל הבליסטי ששוגר מאיראן ופגע פגיעה ישירה בתל אביב השאיר הרס העצום ולא הותיר זכר לחלונות הראווה המזמינים של בית הקפה והמאפה, "גרציאני".

התמונות המגיעות מזירת האירוע מזכירות אזורי קרב, זכוכיות מנופצות לכל עבר, תקרות שקרסו פנימה וציוד מקצועי יקר ערך שקבור תחת ההריסות. יניב גרציאני, בעלי המקום, קיבל את הבשורה הקשה מהשכנים ששלחו לו תמונות של מפעל חייו, כשהוא מפורק לחתיכות.

גרציאני מספר ל"היום", בעודו מנסה לעכל את גודל השעה: "למזלנו הגדול, האירוע קרה בשעה שלא היו עובדים במקום. כולנו בסדר פיזית, ועל זה אנחנו מודים".

מתי שמעת על הפגיעה?
"הדיווחים הראשונים התחילו להגיע בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין. לאט לאט התחלנו להבין שהמצב לא טוב. לקוחות התקשרו מבוהלים, סיפרו שהכל עולה באש ושחצי מהבניין פשוט נשרף. הפגיעה הישירה הייתה בבניין לידנו, אבל אנחנו חטפנו הדף עצום, התקרה פשוט קרסה והזכוכיות התנפצו כליל".

עבור יניב, זה הרבה מעבר לנזק לרכוש. "התחושות מבאסות מאוד. זה עסק שאנחנו עובדים בו כבר 12 שנה, זה לא רק מקור פרנסה, זה בית קפה שהוא מוסד. יש לנו המון לקוחות שאוהבים את המקום הזה אהבת נפש, ועכשיו אנחנו נכנסים לתקופה לא פשוטה של שיפוצים ומאבקים כלכליים".

דמיינת אי פעם תרחיש כזה?
"בתוך תוכך תמיד יש חשש, אבל ביום יום אתה לא באמת מעלה על דעתך שהעסק ייהרס כליל. אתה עסוק בניהול השוטף, ביצירה. פתאום, ברגע אחד, אתה מוצא את עצמך מנהל אירוע של פגיעה כמעט ישירה. זה ייקח זמן, אבל אנחנו נצטרך להקים את הכל מחדש".

הלב הפועם של השכונה

מי שמכיר את יניב גרציאני יודע ש"גרציאני" הוא לא סתם עוד נקודה על מפת הקפאין התל אביבית. יניב, שהביא איתו את הדיוק של עולם הכוריאוגרפיה אל עמדת הלישה, יצר מקום עם נשמה וסטנדרטים בלתי מתפשרים.

בית הקפה והמאפה הפך עם השנים לסלון של השכונה, המקום שבו הריח של המאפים שנאפים במקום בסיבובים בלתי פוסקים מושך אליו את כולם, מאנשי עסקים בשיחות בוקר ועד משפחות שבאו לקנות את החלות המפורסמות של שישי.

זה התחיל במאפי השמרים האווריריים שנפתחו לאלפי שכבות של חמאה, והמשיך בבורקס המים המיתולוגי שלו כזה שגרם לאנשים לחצות את העיר במיוחד עבורו. בצהריים, המקום היה הופך לממלכה של סלטים טריים וכריכים שנבנו בלחם שנאפה דקות קודם לכן, עם שילובי טעמים אינטיליגנטיים.

כל מי שאכל וביקר שם, הבין מיד שמאחורי כל ביס עומדת יד של אמן שלא מעגל פינות. זה היה אוכל בלי מניירות, פשוט, איכותי וממכר, כזה שהפך את התור הארוך בשישי בבוקר לטקס קבוע ובלתי נפרד מהחיים בתל אביב.