על הניסים ועל התוססים: ה-שמפניות להרים איתן בחג

הנה לכם קביעה נחרצת: אין מי שלא אוהב את חג החנוכה. חרדים, חילונים, עירונים, חקלאים, גדולים ובעיקר קטנים. סקר שהתפרסם בימים האחרונים הראה כי 96.6% מהישראלים מקפידים להדליק את נרות החג. לכאורה יש בו את כל מה שצריך כדי שהוא יהיה מקובל על כולם: אתוס של רוח ציונית מפוארת בניצחון המעטים את הרבים, נס רוחני של פך שמן קטן שדלק שמונה ימים, אין בו ימי שבתון ואיסורים מאיימים, ההלכות בו פשוטות, ואולי יותר מכל - אין מי שיכול לעמוד בפני מאכלי החג המטוגנים, בין אם זו סופגנייה, לביבה, שניצל או פלאפל. הכי טעים מטוגן.

אבל אם מסתכלים על הדברים בפריזמה אקטואלית מגיעים למסקנה שאם הניצחון הזה היה מתרחש בימינו, כנראה הוא לא היה עובר מסך, ובטח לא מחזיק יותר מאלפיים שנה. תארו לעצמכם שהאימפריה הגדולה מעבר לים היתה נוחתת פה, מספחת דה־פאקטו את הארץ עם בשורת קדמה, מוסר, משפט בינלאומי וטכנולוגיה, שופכת כספים בהקמת תשתיות ואצטדיונים, אך מבטלת את החוק הישראלי ואוסרת לימוד תנ"ך, קיום מצוות או אמונה יהודית. מי היה יוצא נגדם? החרדים? - הם לא מתגייסים לצבא; בג"ץ? - הם ככל הנראה בכלל לא היו מבינים מה רע בזה; המתנחלים? - התקשורת כבר היתה עושה להם דה־לגיטימציה ומציגה אותם כחמומי מוח קיצוניים שמחרחרים מלחמת מוות שאין לה סיכוי; והרוב השקט פשוט היה נשאר שקט, מרכין את הראש ומקבל עליו את הדין בהכנעה.

ואולי זה בדיוק הנס של החג הזה, שלמרות כל זאת - כולם חוגגים אותו, יהודים ושאינם יהודים, עד כדי כך שבכל שנה מתקיימת תחרות סמויה בין הבית הלבן לקרמלין על מי מדליק חנוכייה גדולה יותר ובטקס מפואר יותר.

באופן קבוע את החנוכה אנחנו חוגגים במקביל ובסמוך לחגיגות סוף השנה האזרחית, שמסורתית מלוות בכל רחבי העולם בפתיחת בקבוקי שמפניה. האמת? השמפניה הזו ודומיה, יינות אלגנטיים וחגיגיים שמתאפיינים בחמצמצות גבוהה ורעננה, משתדכים נפלא למטוגני החג, וזו סיבה מצוינת גם עבורנו לפתוח בקבוק כזה לציון ניצחון הרוח היהודית, לא רק לפני 2,192 שנה (שנת תחילת מרד החשמונאים), אלא גם בימינו, על כל האויבים הקמים עלינו לכלותנו.

הנה כמה המלצות נהדרות שלגמנו:

בוטגה פרוסקו רוזה גולד

פרוסקו ורוד מאיטליה שמגיע בבקבוק מרשים בגוון ורוד מתכתי, ומיוצר מענבי פינו נואר בכרמי לומברדיה מבציר 2022. יש לו צבע עדין ובוקה אלגנטי שמתאפיין בפרחוניות עדינה. בטעמו הוא מזכיר תותי עץ מתקתקים יחסית והוא מאוזן בחמיצות טובה לקראת הסיום (120 שקלים).

קאווה רזרבה 2021, ויניה ממוריאס

קאווה פרימיום מיוחדת שהותקנה בשיטה המסורתית מענבי מקבאו מגפנים ותיקות במחוז ולנסיה הספרדי, בכרם ללא השקיה. היין התיישן שנתיים על שמריו במרתף החשוך והלח של היקב, ובסוף התקבל יין יבש, בעל צבע זהוב יפה ובועות עדינות וארוכות. באף פרחים לבנים, תפוח ושמרים, ובפה הוא מורכב, פריך ומהנה מאוד. מאגניפיקו. (135 שקלים).

בלאן דה בלאן 2010, יקב עמק האלה

מבעבע שהותקן בשיטה המסורתית (תסיסה שנייה בבקבוק, כמו בשמפיין) על טהרת ענבי שרדונה שגדלו בעמק האלה. הבקבוקים נשמרו בסוד במשך 14 שנה בבקבוק במרתפי היקב, והתוצאה מדהימה – הוא רענן להפליא, קריספי ולימוני לצד שמרים וקלייה עדינה. ההדריות הפריכה שלו ממלאת את חלל הפה בחדווה יחד עם טעמי לחם עשיר קלוי. נהדר (210 שקלים).

רוזה זירו דוסאז', יקב רזיאל

מבית קסטל טעמנו את המבעבע הוורוד, ללא תוספת דוסאז', שהותקן מענבי שרדונה ופינו נואר משלושה בצירים שונים (2016-17-18), לשמירה על אחידות הטעם. היין שהה שישה חודשים בחביות בנות 600 ליטר ועוד כמה שנים בבקבוק. צבעו בהיר מאוד, כמעט שקוף, חמיצות מעודנת, רמזים לפירות אדומים טריים וסיומת שקשה לשכוח. אלגנטי מאוד (299 שקלים).

בלאן דה בלאן, יקב פסגות

עשוי 100% שרדונה שגדלו בהרי ירושלים ונבצרו בקיץ 2013. באף ניחוח שמרים צרפתי לצד הדרים ותפוחי סמית ירוקים. בלגימה הבועות שלו עדינות ונקיות, הוא בעל מורכבות רעננה ומסוגננת, אלגנטית ומלטפת, חומצי אבל לא מאוד, ומאוד מזכיר שמפניות צרפתיות. מרשים (350 שקלים).

שמפניה אקסטרה ברוט, יקב בונה פאסון

בית שמפניה אורגני ארטיזנלי ותיק (נוסד ב־1862), שמגדל בעצמו את הענבים ומייצר את היין בכמויות קטנות. היין עשוי ענבי שרדונה (40%), פינו נואר (40%) ומונייה (30%), מכרם פרמייר קרו, תוך שימוש מינימלי בדוסאז' (כ־3 גרם לליטר). באף ניחוחות אגס בשל מאוד ומעט שמרים, החימצון העדין שלו מוסיף לו אפיל נחשק, ובחך הוא מינרלי לצד טעמי בריוש. קלאסי. (280 שקלים).

דרפייה 2018

מבתי השמפניה המפורסמים בעולם שנוסד בשנת 1808, ומנוהל כיום ע"י הדור השביעי למשפחה. היין שלפנינו יוצר מענבי בציר 2018 שהיתה שנה מיוחדת וזכתה לביקבוק נפרד. יד על הלב? ליגה מעל כולם. יש לו ניחוח מורכב ועשיר מאוד, החושף רמזים לפירות הדר, אגס ותפוח, לחם ושקדים. נגיעה של וניל שמגיעה מהשרדונה, והפינו נואר תורם זיכרונות של פירות אדומים ודומדמניות שחורות, לצד בריוש בחמאה. (540 שקלים).